מסביב לשמש, נעים כוכבי לכת (פלנטות), שהם לוויינים טבעיים ומסביב לכדור הארץ  מסתובב הירח וגם לוויינים שנבנו על ידי האדם. כוכבי הלכת המקיפים את השמש הם לפי הסדר: כוכב חמה (מרקורי), נוגה (ונוס), ארץ,  מאדים (מארס), צדק (יופיטר), שבתאי (סטורן), אורנוס, נפטון ופלוטו. בשנים האחרונות, נוסף לרשימה זו עוד כוכב לכת (שיש עליו ויכוח), בשם סדנה.

בשנת 1957 שוגר הלוויין הראשון לחלל (בשם ספוטניק) על ידי הרוסים ומאז נוספו עוד מדינות אחדות הבונות לוויינים, או משגרות אותם. הלוויינים משוגרים לחלל על ידי טילים רבי עוצמה במהירות גבוהה. רוב הלוויינים ששוגרו לחלל, נעים בגובה נמוך (על גבול האטמוספרה) ומקיפים את כדור הארץ בכל שעה וחצי עד שעתיים.

לעומתם, משוגרים לווייני התקשורת לגובה רב מעל לאטמוספרה הנשארים "נייחים" בחלל מעל לאותה הנקודה. כאשר שולחים לוויין לגובה של 36,000 ק"מ בחלל, מעל לקו המשווה, הוא נשאר בנקודה קבועה ב"חגורת קלארק" הנמצאת בגובה זה. כל נקודה שם משלימה סיבוב מסביב לכדור הארץ בתוך עשרים וארבע שעות במסלול גיאו סינכרוני, המותאם בדיוק לסיבוב אחד סביב עצמו. לכן נשלחים לווייני תקשורת ולווייני חיזוי מזג אוויר לגובה זה, שם הם נשארים "קבועים" ומשדרים לאותם האזורים. לוויני התקשורת משמשים כאנטנות קליטה ושידור ונמצאים בגובה של כעשירית מהמרחק שבין ארץ לירח ונעים באותה מהירות שבה מסתובב כדור הארץ סביב צירו. בגובה זה לא נוצר כמעט חיכוך, לכן לוויינים אלה ממשיכים לפעול כעשר שנים. הלוויינים נבנו למטרות שונות, כגון צילום, ריגול, חיזוי מזג אוויר, מחקרים בתחום  האסטרונומיה באמצעות טלסקופ רב עוצמה ומעבורות חלל מאוישות. על מנת לשגר לוויין לחלל, חייבים להשתמש בטיל מהיר המשיג "מהירות בריחה", שתנתק אותו מכוח הכובד של כדור הארץ.

הלוויינים הנמוכים, חייבים לנוע במהירות גבוהה של 28,000 קמ"ש, על מנת להישאר בתנועה מסביב לכדור הארץ. מאחר שרובם נעים בגובה שבין 160 עד 400  ק"מ מעל לארץ, הם נוגעים בגזים שבקצות האטמוספרה, מתחככים בהם ותנועתם מואטת. על כן משתמשים מידי פעם במנועים (הצמודים להם), על מנת לשמור על גובה מסלולם ולא ליפול חזרה לכדור הארץ. יש יתרון ללוויינים אלה, בצילום קרוב של אתרים על פני כדור הארץ, עם רזולוציית צילום (יכולת הפרדה) גבוהה. לוויינים בגובה זה, שורדים בדרך כלל עד חמש שנים ולאחר מכן  הם נופלים לאטמוספרה ונשרפים בה בדרכם אל פני כדור הארץ.

היתרון הנוסף בגובה זה, הוא המרחק מהקרינה הקוסמית המזיקה, העלולה לשבש את המכשירים הפועלים בחללית. ככל שמתרחקים מכדור הארץ, גוברת קרינה זו, שהיא קרינה אלקטרומגנטית, קרינה קוסמית, "רוח השמש" (המורכבת מחלקיקים) ועוד.

ישראל בנתה עד כה מספר לוויינים, שאת חלקם היא שיגרה בעצמה לגובה נמוך בחלל והלוויינים לגובה רב, המשמשים לתקשורת, שוגרו במדינות אחרות. חלליות (חלקן מאוישות ורובן לא), הם כלי רכב, המשוגרים לחלל למטרות מחקר וצילום של כוכבי הלכת במערכת השמש וגם מחוצה לה. בניגוד ללוויינים, הנשארים צמודים להשפעת מגנטיות כדור הארץ, החלליות מתנקות מהשפעת כוכב "ארץ"  ומרחיקות אל עולמות אחרים.