פריחת הכלניות בשדות אלונים
\
בראשית חודש פברואר אפשר לצאת אל שדות המרעה של קיבוץ
אלונים, שם נראה משטחים גדולים של כלניות פורחות. השדה שבו אפשר ללכת נמצא קרוב
לכביש המוביל מצומת אלונים לכיוון בית לחם הגלילית. הכלנית המצויה (Anemone coronaria )
היא גיאופיט בעלת פקעת רב שנתית השייכת למשפחת הנוריתיים.
במשפחה זו מוצאים גם את נורית אסיה, נורית השדה, דמומית קטנת פרי ועוד. פרחיה של
הכלנית רחבים ( חמישה ס"מ ויותר) והם נישאים כיחידים על גבי גבעולים שאורכם
בין עשרה לארבעים ס"מ. לפרח יש רק עלי כותרת וחסרים עלי הגביע. על הגבעול
הנושא את הפרח יש מעטפת של שלושה עלים גזורים היושבים במרחק מה למטה מבסיס עלי
הכותרת. העלים הגזורים של הכלנית יוצאים ראשונים מהאדמה בחורף הקר, והפריחה שבאה
אחר כך נמשכת בעיקר בחודשים פברואר ומרץ. הפקעת מתמלאת ומתחדשת בכול שנה ויש לה
שורשים מתכווצים המושכים אותה לתוך הקרקע כדי שלא תיחשף על פני האדמה. אפשר לראות
כלניות בחורשים פתוחים, בבתות, בשדות בור, על הרים וגבעות, בעמקים ובמרחבים פתוחים
בכול חלקי הארץ. במסגרת אותו מין של כלנית, יש
טיפוסים שונים המופיעים בצבעים שונים כגון כלניות אדומות, סגולות, ורודות
כחולות ולבנות בעלי תכונות שונות. בנגב, בדרום ובבקעת הירדן, גדלות רק כלניות
אדומות העמידות יותר לתנאי יובש וחום,
ובצפון הארץ אפשר לראות כלניות בכול הצבעים ובעיקר האדומות כמובן. עם עליית
הטמפרטורה באביב המאוחר, נעלמות הכלניות בצבעים האחרים, ונשארות רק האדומות.
ומאידך הצבעוניות מקדימות להופיע בימי החורף הקרים של ינואר כי הן עמידות טוב יותר
לקור לפני יציאת האדומות. יש גם התאמה בין הקרקעות השונות כגון גיר, רנדזינה, טרה רוסה, אדמת סחף כבדה ועוד, לבין טיפוסי הכלניות הצבעוניות
הגדלות בהן. הצבעים הבולטים של הכלניות, נובעים מהפיגמנטים הנמצאים בתמיסות תאי
האפידרמיס של עלי הכותרת. במידה שריכוז הצבע האדום הוא הגבוה ביותר, אז הכלנית
תראה אדומה ואם הריכוז שלו נמוך באופן יחסי, אז בולטים הצבעים האחרים. פרחי
הכלניות נסגרים בלילה (ובימים גשומים וקרים) ונפתחים ביום. אפשר לראות בתוך הפרח
חיפושית בשם זבלית הפרחים האוכלת את גרגירי האבקה ולא ממהרת לעזוב את הפרח. גם
חרקים אחרים נראים מבקרים בפרחי הכלנית ועוזרים בהאבקת הפרחים. במקומות שבהם יש
מגוון צבעים של כלניות באותו השטח, יש הפריה ביניהן וזה מגביר את הגיוון. אולם יש
קרקעות המתאימות לגידול כלניות בצבע אחד בלבד ושם נשמר הצבע האחיד והיחיד. מאז
שהפסיקו לקטוף פרחי בר ובתוכם גם כלניות, אנו רואים משטחי פריחה ההולכים ומתרחבים
מידי שנה, אומנם בצורה איטית.