אלול הוא חודש סליחות ובקשת מחילות ורצוי להוסיף עוד פיסקה לתפילות. "על חטא שחטאנו לפניך בקלקול העולם שבראת, בו נטעת גן בעדן מקדם, שהיה למרמס". חכמי התלמוד אמרו שחייבים להודות על החטאים ולתקן את הדרכים. אולי אל חנון ורחום יתרצה ויציל את הארץ שחוותה מבול והצפות ים, בצורות ומדבור, תקופות קרח והתחממות, היעלמות מינים וכל היתר.
היום צריך לבקש מחילה גם מאימא אדמה, הנותנת עדיין את יבולה, אך היא עלולה לצעוד אל סופה. "ארץ" הוא כוכב לכת, עם אוויר וחיים, כי כל אחיו נעים דוממים, כרוחות רפאים. הם מוכי קרינה מזיקה, סופות עזות וגזים רעילים, אך כוכבנו החפץ חיים, מצפה לישועה בימים הנוראים.
אולי תחלוף שנה באלול עם קללותיה, תחל שנה בתשרי עם ברכותיה. האדם אומר בתפילתו "הנשמה לך והגוף פועלך" ומאמין שהוא נברא בצלם אלוהים, אך אינו שומר על יצירת המופת שקבל, המאפשרת לו חיים. הוא הציב עצמו במרכז העולם, כשאלומות וכוכבים משתחווים לפניו. הוא מכלה את נופי הטבע ואת אוצרות האדמה והופך את סביבתו לצייה לא נושבה.
מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, האדם מחפש דרכים להציל את נפשו, כמו שכתוב במגילת איכה פרק ג: "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה". אנשי מיסטיקה, ראו באותיות המרכיבות את אלול, רמז לקשר בין ישראל לבורא:"אני לדודי ודודי לי" כפי שכתוב בשיר השירים פרק ו פסוק ד. הפיוטים מהווים נדבך חשוב בתפילות, כי הם באים מעומק נפשו של האדם, המבקש מחילה במילים יפות, עם מנגינות ערבות.
אלול הוא החודש השנים עשר בלוח העברי העכשווי והוא השישי מניסן בלוח המקראי. שמות החודשים, עלו עם גולי בבל לירושלים ואינם מופיעים בלוח המקראי או בלוח גזר. בעבר, עבדו אבותינו תחת עולה של חמה, בדיש ובאסיף, בבציר ובחריש ואנו שבנו מקצוות תבל, לשדות ארץ הבחירה.
אך, אנה פנתה קריה נאמנה, איכה הייתה לארץ עשנה ופגועה, הקורסת תחת משאה. קרן אור של נחמה, באה מפרחי חבצלת וחצב, המבשרים על תחיית האדמה בסתיו. גשמי ברכה, יביאו מזור לרגביה, ינקו אוויר מושבותיה ויצמיחו לחם בשיבוליה. אולי הכאה על חטא באלול, תביא לחרטה ולשינוי.