חודש אדר\ אהוד קלפון

תשס"ה היא שנה מעוברת (יש בה אדר א' ואדר ב') ובלוח העברי יש שבע שנים מעוברות במחזוריות של תשע עשרה שנה. חודש אדר הוא השישי מתשרי והשנים עשר מניסן ופירושו גורן. בכול שנתיים או שלוש מוסיפים חודש בסוף השנה, מעבר לחודש השנים עשר כדי שבחודש ניסן נחגוג את חג האביב. חז"ל אמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה" והתכוונו בודאי לשמחה על הצלת היהודים ככתוב במגילת אסתר. אולם במהלך השנים השמחה הפכה לקרנבלים, למצעדי תחפושות ולמסיבות פורים. יש גם כאלה הטוענים שהשמחה באדר צריכה להיות בעיקרה רוחנית כי בחודש הזה קבלו עליהם בני ישראל את התורה מחדש (שבת, דף פח' א'). יש גם דעה שבחודש אדר צריך לעזור לעניים ולנזקקים על ידי "משלוח מנות" ועדיף "משלוח מעות". ומה קורה השנה בטבע באדר א' שחל בפברואר? עצי השקד פורחים בלבן והם ממשיכים את הצבע הלבן ששלט בפרחי החורף כגון: כרכום חורפי, נץ החלב, קחוון, רותם מדברי ונרקיס מצוי. אחרי פריחת השקדים, מתחיל הלבלוב של עצי הפרי הנשירים שבמטעים כגון: תפוחים, אפרסקים שזיפים ועוד. מעניינת התופעה שאלפי הפרחים שעל העצים מניבים רק מעט פרות וגם בין הפרות יש נשירה ונשארים רק העמידים והחזקים ביותר לעשיית זרעים שיצמיחו עצים חזקים במסגרת הברירה הטבעית. עצי בר נשירים מתחילים להתעורר מתרדמת החורף ורואים אותם כעת בראשית הלבלוב או הפריחה כגון: אלון התבור, אלה ארץ ישראלית, ליבנה רפואי, כליל החורש ועוזרר קוצני. בין עצי החורש יש מטפסים הבולטים בשפע פריחתם כגון, זלזלת מנוצה וזלזלת הקנוקנות.

אחרי הופעת גל הפריחה הלבן בחורף, מופיע הגל הצהוב המתחיל בחורף וממשיך לאורך האביב. הפרחים הבולטים בצהוב הם: כתמה עבת שורשים, סביון אביבי, ציפורני חתול, חרדל השדה וחמציץ נטוי. בהמשך האביב צובעות החרציות את השדות בצהוב ושיחי הקידה השעירה פורחים על הרים ועל גבעות בפרחים פרפרניים צהובים. הצבע האדום של הכלנית מבשר את בוא האביב ואחריה נמשך הגל האדום על ידי נורית אסיה, צבעוני ההרים, ובסוף מסיימים מרבדי הפרגים את עונת האביב. ביניהם יש מגוון צבעים כגון הכחול של התורמוסים, צבעי האירוסים, הסחלבים, התלתנים ועוד. יש התאמה מלאה בין צבעי הפרחים לבין מועד הופעת החרקים המאביקים.

[למאמרים נוספים]