חודש תשרי, מלא כרימון בחגים ומועדים וירח איתנים עמוס בשרבים. עולה של חמה עדיין ניכר במרחבי הנופים ועם דעיכת האור פורחים החצבים. האיכרים יוצאים לזרוע את שדותיהם החרבים בדמעה וגם לברך על ארבעת המינים בשמחה.
תשרי הפתיע, בטיפות המים שירדו מענן חולף במטר רפה, ורחפו באוויר הלח ברביבים דקים. כבר בתקופות עתיקות, קבעו חכמים (שהיו איכרים), שגשמי תשרי לא יחשבו ליורה. איכרי היום מוסיפים, שגשם ראשון המנביט נבטים, יחשב ליורה ובחשוון יורדים גשמים, המשנים את פני הנופים. בשדות השלף הזהובים, נראים עדרים מלחכים מה שנשאר אכיל, במרחבים החרבים. תם הבציר בכרמים, הדיש בשדות ונאספו דגני קמה באסמים. החל המסיק בכרמי הזית והפקת השמן בבית הבד.
חגי שלושת הרגלים (פסח שבועות וסוכות) הם גם חגים חקלאיים, הקשורים לעונות השנה ולגידולים עונתיים. הקיץ חלף ועמו אלול וסליחות, בא סתיו וסוכות וברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם". נאסף תשרי בתום החגים ועם רדת מטרי ברכה, יתחדשו החיים בנופים השחונים.
בחג הסוכות זוכרים שני אירועים, מתקופות שונות וממקומות שונים, המוזכרים במקרא. בני ישראל, חנו במדבר סיני במקום הנקרא "סוכות", שם ישבו בצל סככות דקלים שהיו כסוכות סוככות. המנהג לבנות סוכה, בא להזכיר את יציאת מצרים. "בסוכות תשבו שבעת ימים…למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם ממצרים, (ויקרא פרק כ"ג, פסוקים 42 – 43 ).
הזיכרון השני הוא של חג האסיף, שהיה בזמן שהעם עיבד את אדמתו. "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגורנך ומיקבך ושמחת בחגך...כי יברכך ה' אלוהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" (דברים ט"ז, 13 - 14 ). ארבעת המינים שהתווספו לחג הם: "פרי עץ הדר, וכפות תמרים, וענפי עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא, כ"ג, 40 ).
צמחי ארבעת המינים, מייצגים את כל אזורי ארץ ישראל. אתרוגים (הדרים) מיצגים את מישור החוף, השפלה והעמקים. לולבים (דקלים) מיצגים את האזורים המדבריים. הדסים הגדלים בהרי הגליל העליון (נכחדו ברובם), מיצגים את ההרים ועצי הערבה, מיצגים את מקורות המים והנחלים.