ערב חנוכה, שבו מדליקים נר ראשון, חל השנה (08), בלילה הארוך ביותר, ב 21 בדצמבר. בין כד בכסלו (נר ראשון) לבין כה (נר שני), החושך מגיע לשיאו היחסי, בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ. מרכז ארץ ישראל, נמצא על קו רוחב 32 מעלות צפון, לכן ב 21 בדצמבר, יש 14 שעות חושך ועשר שעות אור.
מי שגר על קו רוחב 60 צפון (בצפון שבדיה למשל), הוא זוכה בתאריך זה, ל 18 שעות חושך ושש שעות אור. בשיא הקיץ (21 ביוני), בארץ יהיו 14 שעות אור ביום, ובצפון שבדיה יהיו 18 שעות אור.
מצפון לחוג הארקטי, שהוא קו מעגלי המקיף את הקוטב הצפוני (בקו רוחב 66.5 מעלות), השמש לא תזרח ביום ה21 בדצמבר ולא תשקע ביום ה21 ביוני. לעומת זאת בקו המשווה, יש 12 שעות אור, במהלך כל השנה.
ככל שנעים מקו המשווה לכיוון הקטבים, כך גדל השוני בין שעות האור לשעות החושך לאורך עונות השנה. ציר כדור הארץ נמצא מאונך למישור מלקה (שהוא מישור גיאומטרי, שבו נע כדור הארץ מסביב לשמש) ב 23.5 מעלות, ונטייה זו יוצרת את עונות השנה.
שבטים קדומים שחיו בארצות הצפון, ערכו חגיגת אור, בלילה החשוך ביותר בשנה, כי ידעו שלמחרת האור יגדל ויביא את האביב.
אבותינו לעומת זאת, החלו לחגוג את חג החנוכה, כתוצאה משחרור מעול זרים ומניצחון היסטורי, שאפשר להם חופש דתי ומדיני. לחג החנוכה, אין קשר לאור ולחושך של סוף דצמבר, ולמסורת העמים הצפוניים.
בשנת 167 לפני הספירה, החל מרד משפחת החשמונאים נגד מתייוונים יהודים בירושלים וביהודה. מרד המכבים התרחב מאוד, ובמשך שלוש שנים, בניו של מתתיהו, ניהלו קרבות נגד לגיונות צבאו של אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס), שהכריח את היהודים לקבל עליהם את התרבות ההלניסטית.
בשנת 164 לפנה"ס בכה בכסלו יהודה המכבי וחייליו טיהרו את המקדש וירושלים. הקרבות נמשכו עד שנת 161 לפנה"ס, אז הושגה עצמאות יהודית בארץ ישראל מעול יוונים – סורים, שהגיחו מצפון.
מאז, אנו חוגגים את חג האורים, לזכר ניצחון מעטים נגד רבים, שנלחמו על חופש אמונה וחיים עצמאיים.