בחודש אדר, המקביל לחודש מארס, האביב בעיצומו ברחבי הארץ. רואים מרבדים אדומים של כלניות, ביחד עם משטחים צהובים של חרדל וחרציות. צמחים רבים פורחים בזמן זה, ויוצרים פסיפס צבעים, עם תערובת ריחות בשמים. בשדות הבור הטבעיים, מבחינים במגוון רחב של מינים פורחים, המתקיים לאורך השנים, בהרמוניה, תוך הישרדות.

בעבר אמרו חכמים: " הפכפך הוא חודש אדר, פעם שמש ופעם מטר" ובארצות הצפון אומרים על חודש מארס "מתחיל כאריה, מסתיים כטלה". בחודש זה, צפויות תהפוכות מהירות במזג האוויר. ימים יפים וחמים, רודפים ימים גשומים וקרים, ושקשה לתכנן אירועים שיתנהלו בחוץ (בפרט בפורים). תופעה זו, מתאימה לעיקרון בפורים, המתבטא במילים "ונהפוך הוא", המופיעות במגילת אסתר (פרק ט, פסוק א). עקרון זה מציין את ההפכים שבין "צום אסתר", לשמחה ומשתה בפורים. אומנם חכמים אמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה", אך זוכרים בתענית, גם את סכנת הקיום שהייתה לעם ישראל לאורך הדורות. העם היה כעלה נידף ברוח, לאורך הגלות, עד שהבטיח שליטה על גורלו בחוף מבטחים.

אדר הוא חודש של הפכים, אך פועלת בו הרמוניה אביבית. גם בני אדם נמשכים לעתים להפכים שלהם, ויוצרים איזון כמו בתרכובת כימית. חודש אדר המונה 29 יום, הוא האחרון בלוח העברי מניסן והשישי מתשרי. מקור השם אדר הוא בבלי, אך הוא מוזכר במקרא, כשם של בן אדם ("ויהיו בנים לבלע, אדר וגרא ואביהוד (דברי הימים א , ח , ג). מזלו דגים, הנמצאים תמיד יחדיו כמו ארוס ופסיכה במיתולוגיה היוונית. ארוס בנה של אפרודיטה, מסמל את הגוף על תכונותיו, ופסיכה מסמלת את הנפש על מורכבותה.
קיימת תלות הדדית, גם בין צמחים וחרקים, לעתים עם תמורה הדדית, ולעתים היא חד צדדית. הצמחים אינם ניידים, והם זקוקים לעזרת החרקים (או הרוח) להעברת אבקתם לפרחים אחרים מאותו המין, כדי שתתבצע הפריה וייווצרו פירות וזרעים. הסחלבים למשל, מונים 35 מינים ורק שניים מהם נותנים צוף, כגמול לחרקים מאביקים. כל היתר מושכים את החרקים בדרכים שונות, מבלי לתת שום תמורה, והחרקים ממשיכים לבקרם. ל"סחלב המצויר" אין צוף והוא מתחזה לזמזומית, העשירה בצוף פרחים. הסחלב מצליח למשוך חרקים המאביקים את פרחיו מזה אלפי שנים ללא תמורה. סחלב החורש נראה בצבעיו כמו הלוטם המרוני העשיר באבקת פרחים, ובכך הוא מטעה את החרקים המבקרים בפרחיו ואינם מוצאים את מבוקשם.

הצמח הנקרא דבורנית הדבורה, נושא פרחים המושכים זכרים של דבורי בר, על ידי ציור של דבורה שעל עלי הכותרת שלו. הפרח מטעה את הדבורים הזכרים המאביקים את פרחיו, מבלי לקבל תמורה. בזמן שהייתו של הזכר בפרח הדבורנית, נדבקים לראשו שני שקים מלאים אבקה, שאותם הוא מעביר לפרח של דבורנית אחרת. הצמח כדנית מושך חרקים על ידי הצבע האדום שיש לו בשפת הכד.
החרקים הנוחתים עליו נדבקים מיד בנוזל דביק ונופלים לתוך הכד, שם הם מתעכלים ומשמשים לו מזון עשיר בחלבונים. צמח בשם "מלכודת ונוס" סוגר בזיזים ארוכים צהובים על חרק המבקר בו, טורף אותו ומעכל את רקמותיו. העץ הנקרא "חלבלוב הדור" מצויד בעלים צבעוניים בצמרתו המושכים חרקים מרחוק, כי פרחיו אינם בולטים ומרשימים. צמח נוי בשם "קליסטמון אדום" נושא תפרחות אדומות הדומות למברשות. הפרח החסכן מכיל אבקנים ארוכים אדומים המושכים באופן ישיר את החרקים המאביקים ללא צורך בעלי כותרת.

מאידך, יש פרחים המשקיעים אנרגיה רבה בהעשרת אבקתם בחלבונים, כדי למשוך חרקים, ובפרט דבורים. נוצרה תלות הדדית בין הפרחים למאביקים, כשכל אחד נותן ומקבל תמורה מלאה לשירותו, וכולם יוצאים נשכרים (בלי טריקים). ברוח תהפוכות חודש אדר ועיקרון "נהפוך הוא" בפורים, אני מצרף כאן רשימת צמחים הנושאים שמות של בעלי חיים. רצוי לשוטט בטבע ולהכירם, על אף שלא כולם מצויים באזור אחד.

רשימת הצמחים: שיבולת שועל - משפחת הדגניים. לשון הפר – זיפניים. מקור החסידה – גרניים. זנב הארנבת – דגניים. זקן התיש – מורכבים. לוע ארי – לועניתיים. ירוקת החמור – דלועיים. חומעת ראש הסוס – ארכוביתיים. כף האווז – סלקיים. דלעת הנחש – דלועיים. קיפודן מצוי – מורכבים. צלע השור – סוככיים. דבורנית הקטיפה – סחלביים. ציפורני חתול – מורכבים. נץ החלב – שושניים. עוקץ העקרב – זיפניים. שעורת העכבר – דגניים. סחלב פרפרני – סחלביים. כרבולת התרנגול – פרפרניים.