ב11 בפברואר 2009 , התנגשה חללית רוסית בחללית אמריקאית, במסלול עמוס בחלליות. הן נעו במהירות של 28,000  קמ"ש, בגובה 780  ק"מ, ושקלו קרוב לחצי טון כל אחת. החלליות התפרקו לאלפי חלקיקים, שימשיכו לנוע סביב כדור הארץ במשך שנים רבות, ויסכנו חלליות אחרות. שלושה ימים לאחר ההתנגשות, נפל חפץ מתכתי גדול, לאוקיינוס האטלנטי, מזרחית לחופי קנדה, ושברים נוספים עלולים ליפול בכל מקום בכדור הארץ.

במהלך השנים, אבדו לאסטרונאוטים כלי עבודה רבים ששימשו אותם בתיקוני החלליות מבחוץ, וגם הושלכו שקיות אשפה גדולות מתחנות החלל. אך הסכנה העיקרית, נובעת מחלקיקים זעירים רבים, שנוצרו מהתנגשויות בין עצמים, שהאדם שיגר לחלל.

בשנת 1996 התפרקה חללית לאחר התנגשות, בשנת 2005 פגעו חלקיקים בשתי חלליות וגרמו להן נזקים, וכעת התנגשו שתי חלליות והתפרקו לרסיסים. יש חשש שבעתיד תיווצר מעטפת חלקיקים מסביב לכדור הארץ, שתמנע שיגור לוויינים לחלל. חשש הנוסף, נובע מקרינה רדיואקטיבית, ההולכת ומתגברת.

לרוסים ולאמריקאים היו חלליות, שפעלו בכורים גרעינים, ופלטו קרינה רדיואקטיבית בחלל. לוויינים שהיו מונעים בכורים גרעיניים והפסיקו לפעול, ולוויינים רגילים שסיימו את חייהם, הועלו ל"מסלול קבורה" בגובה של כ 800  ק"מ, שם הם ימשיכו לנוע דורות רבים. הבעיה היא, שהם עלולים להתנגש ולהתפרק, ולהגביר עוד את סיכויי ההתנגשויות. ה"מרגיעים" טוענים, שאם הכורים יישארו לנוע במסלולם 400  שנה, האורניום יתפרק לערכים בטוחים יותר. מחלליות דלפו גם נוזלים רדיואקטיביים, העלולים לזהם את האטמוספרה.

על פי הערכות מדענים, יש בחלל קרוב ל 15,000 שברים, שגודלם מעל לעשרה ס"מ. יש כרבע מיליון שברים שגודלם מגיע עד לעשרה ס"מ, ועוד 75 מיליון חלקיקים שגודלם מתחת לסנטימטר אחד. חלקיק בגודל של אחד מ"מ, שנע במהירות המתקרבת לשלושים אלף קמ"ש, יכול לנקב בקלות חליפת אסטרונאוט, הנמצא מחוץ לחללית. אם יפגע בחללית, חלקיק בגודל של סנטימטר אחד (שנע במהירות הנ"ל), הוא עלול להרוס את מערכותיה הרגישות ולהשביתה.