אחת מעשר המכות, היא פלישת הארבה לארץ מצרים ואכילת צמחיית הבר וגידולי שדה. ארבה הוא חגב שחי בסודן, ומידי כמה שנים אוכלוסייתו גדלה מאוד ונודדת צפונה למזרח התיכון ולצפון אפריקה. יש מינים שונים של חגבים הנודדים בעולם, אך מין הארבה הפולש לארץ ישראל וסביבתה, הוא ארבה מדברי בשם Schistocera gregaria . הוא חי רק במקומות חמים, שם גדלים ומתפתחים החגבים הצעירים הרגישים לקור.

מכאן שהנדידה צפונה נעשית רק כאשר האוכלוסייה גדלה ומתעצמת מאוד, וכאשר תנאי האקלים מתאימים לכך. מבחינים בין חרקים בעלי גלגול מלא כגון, פרפרים,רפרפים, יתושים וזבובים, לבין חרקים בעלי גלגול חסר כגון חגבים, מיני ארבה, חרגולים, גמלי שלמה, פרעושים ועוד.

במחזור חיים של גלגול מלא יש ביצה, זחל (או רימה), גולם ובוגר, ובגלגול חסר יש ביצה שממנה בוקע חרק זעיר (בשם נימפה), חסר כנפיים, שבמהלך גדילתו, הוא מגדל כנפיים והופך לבוגר.

נקבת הארבה מטילה ביצים רבות, הבוקעות כעבור שבועיים עד ארבעה שבועות. מהביצים יוצאים חגבים צעירים ללא כנפיים, האוכלים וגדלים במשך כחודש ימים, עד הפיכתם לבוגרים המסוגלים לעוף ולהתרבות. הזמן העובר בין הטלת ביצים עד הגעה לבוגרים המצוידים בכנפיים, הוא חודש וחצי עד חודשיים ימים. הארבה נודד בהמוניו מידי כמה שנים לארץ ישראל , מכסה את עין הארץ ואוכל כל צמח ירוק ורענן. בעבר הוא היה מביא כליה לגידולים חקלאיים וגרם לרעב בארץ, אך מאז למדו להילחם בו ולהציל את היבולים.

בשנת 1827 הייתה פלישה של ארבה לכל אזורי המזרח התיכון, שהביאה להשמדת יבולים נרחבת, ולרעב גדול בארץ. בשנת 1838 הייתה מתקפה רבתי, בכל חלקי ארץ ישראל. בשנת 1865 הייתה פלישת ארבה בקנה מידה גדול, שהביאה לרעב בארץ. בשנת 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה, ארבה פלש בהמוניו לארץ ישראל, השמיד את יבוליה והוסיף רעב לאוכלוסיה, על זה שהביאה המלחמה שהתנהלה בין הצבא הבריטי לצבא הטורקי.

בשנת 2004 פשט ארבה על אלת, הערבה, ואזור ים המלח ולא המשיך צפונה, כנראה בגלל תנאי מזג אוויר לא מתאימים. בתנ"ך הוא מוזכר במספר שמות כגון, ארבה, ילק, חסיל, וגזם.