כעת עונת האביב, האוויר מתחמם, הפריחה בשיאה והדבורים יוצאות לתור את השדות והמטעים. הן אוספות צוף לעשיית דבש, ואבקת פרחים לתזונה בחלבונים.
מאז ומתמיד ניצל האדם את מוצרי הדבורים בטבע לצרכיו, ואחר כך הוא החל לגדלן בכוורות, להפקת דבש לצורכי תזונה ומרפא.
חוקרים מאוניברסיטת סידני באוסטרליה גילו, שאם מדללים דבש במים ומורחים על פצעי עור, זה יוצר חומר אנטי בקטריאלי (מי חמצן) העוזר בריפוי. התערובת הוכיחה שהיא יעילה גם נגד חיידקים עקשניים, כגון סטפילוקוקוס אוריאוס (Staphylococcus aureus ). החיבור של דבש מדולל במים, יוצר מי חמצן (H2O2 ) הידועים ביכולתם להילחם בחיידקים ולחטא פצעים.
באטמוספרה, נוצר באופן טבעי, מימן על חמצני ( Hydrogen Peroxide – H2O2 ) כאשר קרני שמש אולטרה סגוליות, פוגעות בחמצן בנוכחות לחות האוויר. כלומר תרכובת של מים (H2O) עם חמצן (O) יוצרת מימן על חמצני H2O2 (מי חמצן). בתמיסת הדבש, נוצרת אותה תרכובת של מי חמצן H2O2 (מימן פירוקסיד), על ידי אנזים בשם גלוקוז אוקסידז (Glucose oxide ).
מתוצאות ניסויי החוקרים האוסטרלים התברר, שתמיסת דבש בריכוז של 3% יכולה למנוע גדילת חיידקים על העור למשך כעשר שעות, והפצע נותר יבש. הדבש אינו מותקף על ידי חיידקים, ואינו מתקלקל, כי הוא מורכב מריכוז גבוה של סוכרים ללא לחות חופשית. יש בו ריכוז כל כך גדול של מולקולות סוכר, כך שכל מולקולת מים, נקשרת מיד לסוכר, ואינה זמינה עבור החיידקים הזקוקים ללחות כדי להתרבות.
הדבש הוא חומצי, סמיך, צמיג, ומרוכז, ומורכב מ 18% לחות, מחד סוכרים (גלוקוז ופרוקטוז), מאנזימים, ומינראלים רבים כגון אשלגן, זרחן, סידן, מגנזיום, ברזל מנגן ועוד. דבש טהור יכול לעזור במלחמה בחיידקים, אם מורחים אותו על כוויות עור קלות, ובפצעי עור למיניהם.
יש עדיין בני אדם מתרבויות שונות בעולם, המסתמכים בעיקר על צמחי בר ודבש, לריפוי מחלות בגוף. בכתובים עתיקים, מתקופת הפילוסופים היוונים, ואחרים שבאו אחריהם, אפשר ללמוד על השימוש הנרחב שהיה לדבש ולצמחי הבר, לצורכי מרפא.