מתחילים את הירידה לעבר נחל ציפורי וטחנות הקמח, מגן שביל אוהד, שבכניסה לנופית. הולכים בין מטע שקדים לבין בתי נופית, בכיוון צפון מזרח, בירידה די תלולה, עם צמחיית חורש עשירה. מגיעים למבנה גדול ששימש טחנת קמח (טחנת הנזירים), ליד אפיק נחל ציפורי. מסדר הכרמליטים בחיפה רכש את טחנת הקמח מאנשי שפרעם, באמצע המאה התשע עשרה, והחכירו אותה לאנשי המקום שהפעילוה. הטחנה פעלה באמצעות מפל מים מלאכותי, שנוצר בגלל הפרשי גובה בין אמת המים, שהובילה מים ממרחק של שני ק"מ עד לטחנת הקמח ולאפיק הנחל.
בשנות השלושים של המאה העשרים, היא נסגרה סופית כאשר נפתחו טחנות קמח שהופעלו באמצעות מנועי דיזל שהספקם היה גדול יותר. הרבה טחנות קמח שפעלו אז בארץ בכוח מפלי מים, לא יכלו לעמוד בתחרות עם הטכנולוגיה החדשה שהביאו הבריטים לארץ ונסגרו. מבנה טחנת הנזירים, הוא בן שתי קומות, שהכניסה אליו היא מעל לגשר בנוי מעל לאפיק נחל ציפורי. מעל למשקוף הכניסה של המבנה התחתון, אפשר להבחין בסמל מסדר הכרמליטים.
למעלה יש שרידי אמת מים מפוצלת לשתי אמות שהובילו מים לשתי ארובות שדרכן נפלו המים מגובה רב בעוצמה. המפלים הצליחו לסובב כפות וגלגלים (בתחילה מעץ ואחר כך ממתכת), בתנועה סיבובית, והניעו אבני רחיים ששחקו את גרגירי הדגניים וטחנו אותם לקמח. המים זרמו בארובות, ובמעברים תת קרקעיים בחזרה אל אפיק הנחל. היום מבנה הטחנה משמש לאירועים חברתיים, בית קפה ומסעדה, לאחר שבמשך כמה עשרות שנים הוא שימש כמכלאת צאן.
המבנה הבולט בסביבתו, נמצא על הגדה הצפונית של נחל ציפורי, בגובה 70 מטרים מעל פני הים, מתחת לישוב הקהילתי נופית. בשתי קומות הבניין, פעלו ארבעה זוגות אבני רחיים (זוג בכל קומה), שעבדו ללא הפסקה בכוח מפלי המים. במרחק קילומטר אחד ממערב לטחנת הנזירים, פעלה טחנת הקמח ראס עלי עד תחילת שנות השלושים של המאה העשרים. מאז, נזנחו טחנות הקמח שליד נחל ציפורי, והוקמו טחנות קמח מודרניות בשפרעם ובכפרי הגליל.
טחנת הקמח "ראס עלי" או גבעת עליל, נמצאת סמוך לכפר ראס עלי, ששמו מזכיר את הישוב המקראי "חלי" שהשתייך לשבט אשר. "טחנת עליל" הייתה הגבוהה ביותר בארץ ישראל (12,5 מטרים גובה בשני מפלסים), לכן הספקה היה גבוה יותר מכל טחנת קמח בארץ. היא בנויה משתי קומות, שיצרו שתי טחנות קמח, אחת מעל השנייה, סמוך לנחל ציפורי. שתי הטחנות (בשתי הקומות), נסגרו בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, כשלא יכלו לעמוד בתחרות הטחנות המודרניות.
הטחנות פעלו מראשית תקופת השלטון הטורקי (עותומאני) בארץ ישראל בין השנים 1516 עד 1917 . טחנות הקמח קבלו את מימיהם מ"מעניין הסוסים" שהוא מעיין "עין יבקע" וזרמו בגרוויטציה באמת מים, שאורכה כשלושה ק"מ עד לטחנת עליל. בעבר הגיאולוגי, הייתה גלישת אדמה ואבנים מהצד הצפון מזרחי של גבעת נופית, לעבר נחל ציפורי שאפיקו נחסם לזמן רב, עד שהנחל יצר אפיק חדש, בצורת לולאה (נפתול עליל), מסביב לגבעת ראס עלי.
ממשיכים ללכת בדרך המקיפה את גבעת נופית לכיוון הכפר חוואלד, ובצומת הדרכים פונים שמאלה לגבעת נופית. הולכים בדרך עפר, מקיפים את רגלי הגבעה וממשיכים ללכת לאורך הוואדי שבו עובר שביל ישראל. מגיעים לפאתי השדה שבין נופית החדשה לכפר חילף והולכים במקביל לבתי נופית עד לכביש הכניסה לישוב ( לא ללכת בתוך שדה חקלאי מעובד או זרוע).
נחל ציפורי הוא נחל איתן שאורכו 32 ק"מ (ובקו אווירי 24). הוא מתחיל בהרי נצרת, חוצה את גבעות טבעון – שפרעם, עושה פיתול (נפתול עליל) מסביב לראס עלי ונשפך לנחל הקישון בעמק זבולון קרוב לכפר חסידים. הנחל זורם בעמק רחב המאפשר גידולים חקלאיים, מושקים במי הנחל.
הקרקע בעמק נחל ציפורי, מורכבת בעיקרה מרנדזינה אפורה, שנוצרה מסלעי קרטון וסלעי נארי, שהתפרקו על הגבעות המעוגלות שמסביב. לאורכו של נחל ציפורי, יש נביעות מים, הזורמות באפיק הנחל, במשך כל עונות השנה. בצדי הנחל ועל גדותיו, אפשר למצוא עצי ערבה, שיח אברהם, צמחי קנה וסוף, פטל קדוש, הרדוף הנחלים, צמחי נענה, פרעושית, שנית גדולה, גני ירק מעובדים ומטעים.