בכל שנה בקיץ, אנו זוכים לביקור מדוזות בחופים, הנמשך כחודש ימים. לעתים הן מקדימות לבוא באמצע יוני, ולרוב הן מגיעות בסוף יולי ובראשית אוגוסט. מדוזה, הייתה מפלצת, במיתולוגיה היוונית, שהפכה את כל רואיה לסלעים. הגיבור היחיד שהצליח להתגבר עליה בעורמה, היה פרסאוס שהכניעה מבלי להביט בה. מחקר שפורסם ב 8 ביוני 2009 , בכתב העת Trends in Ecology and Evolution מתאר פלישת מדוזות, לחופי ימים ואוקיינוסים, בקצב הולך ומתגבר. אומנם קיימת נדידה שנתית טבעית, אך התגברותה היא תוצאה של מים חמימים בחופים, הימצאות ריכוזים גבוהים של חומרים אורגניים, וכן זרימת ביוב ודשנים מזינים לים.
בשנים האחרונות, החוקרים עקבו אחר התרבות המדוזות בים התיכון, במפרץ מקסיקו, בחופי צפון מזרח ארה"ב, בים השחור, ובמזרח הרחוק. התפרצות שיא שלהן, נראתה בים של יפן, שם היה ריכוז גדול של מדוזה בשם גרגנטואן נומורה (Gargantuan nomura ), שקוטרה כשני מטרים ומשקלה עד 200 ק"ג. הסיבה היא, זיהום מי החופים שם, שינוי אקלים איטי, ודייג רב לא מבוקר. באופן טבעי, אוכלוסיית הדגים שומרת על איזון אוכלוסיית המדוזות, על ידי טריפה, ותחרות על חומרי המזון. אך כאשר פוחתת כמות הדגים בחופי הים, נהרס האיזון הטבעי, ואוכלוסיית המדוזות הולכת ומתרחבת.
החוקרים מציינים, שבחופי נמיביה למשל, הדייגים כילו כמעט את דגי הסרדין, ובמקומם התרבו המדוזות, שהפכו למין הדומיננטי בים. גם התחממות מי הימים והאוקיינוסים תורמת את חלקה בהתרבות המדוזות.
המדוזה הנפוצה ביותר בחופי הארץ בקיץ, נקראת "החוטית הנודדת", שחצי מיליון פרטיה, מכסים בצפיפות את החופים, במשך כחודש ימים. היא החלה את הופעתה בחופי הארץ בשנות השמונים של המאה העשרים, ומאז היא מגיעה בכל שנה בהמוניה. במחזור החיים של המדוזה, מבחינים בשלב רביה מיני ובשלב רביה אל מיני. הפעמון הוא השלב המיני בהתרבותה, שבו מבחינים בין זכר לנקבה. השלב האל – מיני, מופיע במושבת הפוליפים המתרבה על ידי הנצה. החומר הצורב, מופרש מתאי צריבה המרוכזים בזרועות הצייד, שבעזרתן היא לוכדת טרף, ומשתקת אותו לתזונתה. כאשר יש ריכוז גבוה של מדוזות במים רדודים בחוף, הן מפרישות חומר צריבה רב בשטח מצומצם, הגורם אי נוחות למתרחצים. אך כאשר נתקלים בזרועות המדוזה, מופרש חומר צורב ישירות לעור, מאלפי תאי צריבה. בדרך כלל, שטיפה במים מתוקים, מספיקה כדי להפיג את תחושת הצריבה.