"ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כ"ג , 40). הדר הוא אתרוג, כפות תמרים - לולב, ענף עץ עבות - הדס וערבי נחל - עץ ערבה.

התורה אינה מפרשת מדוע נבחרו צמחים אלה ולא אחרים, אולם חז"ל מונים שני טעמים לכך: א. ארבעת המינים מייצגים את ארץ ישראל: ערבה, מייצגת נחלים ואגמי מים מתוקים, תמר את האזורים הצחיחים, הדר את השרון והשפלה, והדס מייצג את הרי הגליל הגבוהים.

ב. ארבעת המינים מייצגים את כלל עם ישראל: על פי האגדה, יש בעם ישראל אנשים שונים, בעלי אופי שונה, שכל אחד נמשל לאחד מצמחי ארבעת המינים. לאתרוג יש טעם וריח, ומייצג אדם למדן וידען, בעל דרך ארץ. לעץ ערבה אין טעם ולא ריח, והוא מייצג אדם שאינו למדן ואין בו דרך ארץ. להדס יש ריח ואין טעם, והוא מייצג אדם בעל דרך ארץ, אך אינו למדן. לתמר יש טעם ואין ריח, והוא מייצג אדם למדן, אך חסר דרך ארץ. בחג הסוכות מקבצים את ארבעת המינים לאגודה אחת, וכך מחזיקים את כל ארץ ישראל ואת כלל עם ישראל ביחד.

אפשר גם לחשוב על סיבה טבעית - סביבתית לבחירתם, משום שהם צמחים ירוקים ורעננים בשלהי הקיץ, ובחג הסוכות. עץ תמר "ראשו באש ורגליו במים", כלומר הוא מסוגל לגדול בחום המדבר, אך רק היכן שיש מי תהום גבוהים, כגון בנאות מדבר.

הדסים גדלים בהרי הגליל העליון ונשארים ירוקים ורעננים גם בסוף הקיץ ובמועד חג הסוכות. עצי ערבה גדלים על גדות נחלים, והם נשארים ירוקים, גם ביובש של סוף הקיץ וחודש תשרי, כי המים זמינים לשורשיהם. עצי אתרוג נותנים את פריים במועד זה, וכלל ההדרים גדלים באדמת השרון ושפלת החוף, היכן שיש מים זמינים בקיץ, והם רעננים בחג הסוכות.  

על מנת להדר במצוות ארבעת המינים, מקפידים על איכותם. האתרוג והפיטם נבדקים בקפידה, והדסים כשרים חייבים להיות בעלי דורים של שלושה עלים, ולא של שני עלים. על פי המסורת היהודית, הדסים מסמלים נצחיות עם ישראל ונחמה על סבלו. כאשר ישעיהו רצה לנחם את העם הוא כתב " אתן במדבר נטע ארז שיטה והדס ועץ שמן" ( פרק מ"א פסוק 19). עלעלי לולבים צריכים להיות מהודקים וירוקים, ולא פתוחים כעלי הסכך. ענפי עץ הערבה עם העלים, חייבים להיות ירוקים ורעננים ולא נבולים.