אחת החלוקות של השנה העברית בתלמוד, הייתה לארבע עונות, או תקופות  שוות. תקופת הקיץ כללה את תמוז אב ואלול, תקופת הסתיו את תשרי חשוון וכסלו, תקופת החורף את טבת שבט ואדר, ותקופת האביב את ניסן אייר וסיוון. אפשר לומר שמט"ו באב, המסמן את אמצע הקיץ, תש חלק מאורה וכוחה של חמה, אך חכמים אמרו שסוף הקיץ קשה מהקיץ עצמו, כי רוחות שרב יוסיפו לייבש את הנופים החרבים. אחרים טענו שבארץ ישראל קיימות רק שתי עונות בשנה: עונת הגשמים, כוללת חצי כסלו, טבת, וחצי שבט, ועונת החמה כוללת את שאר החודשים. אלול הוא החודש ה 12 והאחרון על פי הלוח המקראי המתחיל בתשרי, והחודש השישי על פי הלוח המתחיל בניסן, כמו שכתוב בספר שמות י"ב: "החודש הזה הוא ראשון לכם לחודשי השנה" (הכוונה לחודש ניסן – חודש האביב). בספר דברי הימים א', כ"ז – פסוק ט, אלול נקרא החודש השישי, ובספר נחמיה ו' - ט"ו , הוא נקרא חודש אלול, "ותשלם החומה בעשרים וחמישה לאלול". ב"לוח גזר" הוא נקרא "ירח קיץ" (זמן קטיף תאנים). מאחר שבלוח העברי, אלול מסיים את השנה ותשרי מתחיל אותה, יש מנהגים רבים ביהדות המייחסים חשיבות למועד זה. באלול, עושים חשבון נפש אישי על המעשים שנעשו בשנה שחלפה ומתקנים את המידות לקראת השנה החדשה, ומייחלים שתכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. יש הנוהגים לומר סליחות, לאורך כל חודש אלול, ויש הנוהגים להתחיל רק במוצאי שבת שלפני ראש השנה. מנהגים אלה, לא פסקו בקהילות ישראל ברחבי העולם, עד היום הזה. חכמים אומרים שיש לאדם זמן של 40 יום, לעריכת חשבון נפש, ובקשת סליחות ומחילות על מעשיו, בין ראש חודש אלול ליום כיפור, כמספר ימי שהותו של משה על הר סיני, עד לקבלת לוחות הברית. הם מצאו משמעות לראשי התיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" (מתוך שיר השירים), והתכוונו לקשר המיוחד הקיים בין האדם לבורא (הדוד). יש אומרים ש"אלול" בגימטריא, היא "בינה", הנחוצה לאדם בחודש זה, כדי לסכם את השנה שחלפה, ולתקן לקראת השנה החדשה. זה חודש שמזלו בתולה, ככתוב בספר ירמיהו, פרק ל"א פסוק  20, כתוב: " שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה". בעת ההיא, מזל בתולה, היה סמל לטוהר ופריון. אחרי החורבן והכאב של חודש אב, בא אלול עם טוהר מידות, סליחות תקוות, תפילות ופיוטים. למשל, יש פיוט הנקרא "אדון הסליחות" שהפזמון שלו "חטאנו לפניך רחם עלינו", ויש תפילה הלקוחה מספר שמות ל"ד, פסוקים 6-7  " ה', ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת, נושא חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה".