ה"נמלה הגוזרת", הנקראת בשמה המדעי  Acromyrmex lobicornis , ובשמה האנגלי, Leaf Cutting Ant , היא אחת הנמלים הגדולות המאכלסות את יערות הגשם הטרופיים במרכז אמריקה. נמלה זו, מסוגלת לשאת עלה במשקל פי 20 ממשקל גופה. לאחר שהנמלים גוזרות חלקי עלים מעצים, ומצמחי יער, הן נעות בשיירה עם עלים מונפים באוויר, עד לקן. את דרכן הן מוצאות בעזרת ריח פרומונים, הנישא לאורך שביל תנועתן. נמלים אלו, אינן אוכלות את העלים שהן מביאות לקן, אלא משתמשות בהם ליצירת חומר רקב (קומפוסט), כדי לגדל סוג של פטרייה שהיא מזונן. פטרייה זו מתקיימת בקן, שבו יש מיקרו אקלים מתאים, ומקורות מזון מספיקים לגידולה, ואינה יכולה להתקיים מחוצה לו. הקן נמצא בעומק של חמישה מטרים מתחת לפני לאדמה, רוחבו  15  מטרים, ובו מתקיימת אוכלוסייה של כשלושה עד שמונה מיליון נמלים. לנמלה הגוזרת יש חלקי פה נוקשים ולסתות חזקות, המאפשרים לה לגזור עלים קשים במהירות רבה.

הנמלה גוזרת את העלה בקן, לחתיכות קטנות, כדי ליצור מצע רקבובית לגידול "גן של פטריות". כדי למנוע מתקפת חיידקים, עובש וריקבון בגן הגידולים, מפרישה הנמלה חומר אנטיביוטי בשם אקטינובקטריה (Actinobacteria ) המגן על הפטריות. למעשה, רוב האנטיביוטיקה הנמצאת היום בשימוש בני אדם, מיוצרת בעזרת אקטינובקטריה.                                                             

הנמלה האורגת – Polyrhachis simplex ) Weaver ant), מתקיימת באזורים חמים, ממזרח אסיה עד ישראל וסיני. בארץ אפשר לראותה בנגב המזרחי, בעינות צוקים סמוך לים המלח, בנחל דוד, ובנחל ערוגות. היא נקראת כך, כי היא מנצלת את החוטים שמפרישים זחליה, מבלוטות מיוחדות הנמצאות בחלק הקדמי של גופם. הזחל משתמש בחוטים, כדי לטוות פקעת שבה הוא מתגלם, אך הנמלה הבוגרת (שגודלה כשישה מ"מ וצבעה שחור), מנצלת את חוטי הזחל, כדי לבנות קן באדמה או על העצים. היא גם עוטפת, בעזרת החוטים, את כנימות העלים, כדי ליצור עבורן תנאי קיום מתאימים, בסביבה מדברית יבשה. הנמלה האורגת, ניזונה מהחי ומהצומח, אך גם מ"טל דבש" שמפרישות כנימות העלים. למעשה, הנמלים "מגדלות" את הכנימות (כמו גידולי בעלי חיים במשק), בסביבה מוגנת, עם מיקרו אקלים מתאים, כדי לחלוב מהן את הטיפות המתוקות שהן מפרישות. גם חלק מהטרמיטים מגדלים "גני פטריות" להזנתם, אך טרמיטים אינם נמלים. צרעות, דבורים ונמלים, שייכות לקבוצה אחת, הטרמיטים הם קרובי משפחה של התיקנים, אך כולם שייכים למחלקת החרקים.