סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, פוצצה טיל טעון בשני טון חומר נפץ על הירח, במטרה לגלות מים מתחת לפני הקרקע. הפיצוץ היה בתשעה באוקטובר 2009 בצד האפל של הירח, ליד הקוטב הדרומי, שהעלה ענן אבק עם אדי מים, לגובה של שישה ק"מ. החלק המוצל והאפל של הירח, (שאינו פונה לכדור הארץ), עשוי לגלות את ההיסטוריה והאבולוציה של מערכת השמש. החוקרים מעריכים, שכמויות המים החבויות מתחת לפני הקרקע גדולות בהרבה ממה ששיערו עד כה. מעריכים שבשני הקטבים יש כמויות גדולות של מים שיתגלו בקרוב. בעזרת ספקטרומטר, מנסים לגלות את הרכב החומרים שעל הירח, כולל מים. מכשיר ספקטרומטר (Spectrometer) מודד את הספקטרום האלקטרומגנטי הנפלט מגופים שונים ועוזר בזיהוי חומרים. בעקבות הפיצוץ, ובדיקת החומרים שנפלטו, סוכנות החלל הודיעה רשמית, שיש מים בירח. מעריכים שבשני קטביו, יש כמויות גדולות של מים בתוך הקרקע. בזמן הפיצוץ, חלפה חללית  מעל למכתש שנוצר, ערכה תצפיות ומדידות, ועדיין ממשיכה לשלוח אינפורמציה. הימצאות מים בכמות טובה, תאפשר לחוקרים להתיישב על הירח לצורכי מחקר, ומשם יצאו להמשך המסעות בחלל, במרחבי מערכת השמש.

הירח הנקרא בספר בראשית "המאור הקטן" הוא גוף מוצק, המקיף את כדור הארץ פעם בחודש. הזווית שבין השמש, הארץ והירח משתנה במהלך ההקפה החודשית של הירח. היוונים קראו לירח בשם "סלין", ו"ארטמיס" והרומאים קראו לו "לונה". באמצע החודש העברי הירח מלא והוא הולך וקטן עד שנעלם בסוף החודש. הוא נולד שוב בראשית החודש וגדל עד שהוא מלא בחמישה עשר בחודש.

קליפת הירח, עובייה שבעים ק"מ ואין בה פעילות וולקנית או רעידות אדמה. פני הירח מכוסים ברובם במכתשים שנוצרו מנפילת מטאוריטים, אולם יש עמקים שבהם זרמה בעבר לבה והחליקה את השטח שנראה כך עד היום. רוב המכתשים הגדולים שעל הירח, נקראו על שמות של חוקרים מהעבר כגון פטולמאוס, טיכו, קופרניקוס ועוד.

בשנת 1969 נחתה בפעם הראשונה החללית אפולו על הירח ושני אסטרונאוטים הלכו על אדמתו והביאו משם סלעים ודגימות קרקע עבור החוקרים בכדור הארץ. במהלך השנים, הם גילו שסלעי הירח תואמים לגיל הסלעים העתיקים שעל פני כדור הארץ, שגילם נע בין 3 ל 4 מיליארד שנים. נתגלו גם סלעים מגנטיים, שזה מוכיח שבעבר הרחוק היה לירח שדה מגנטי. היום הירח חשוף לרוחות האלקטרו מגנטיות של השמש ואין בו אטמוספרה השומרת על טמפרטורה סבירה לקיום, ומגנה נגד קרינה אולטרה סגולית וקרינות אחרות.     

קוטר הירח הוא 3,476  ק"מ, וקוטר ארץ הוא 12,756  ק"מ. המרחק בין הירח לכדור הארץ הוא 384,500  ק"מ והמרחק בין הכוכב "ארץ" לשמש הוא 150 מיליון ק"מ. הירח גורם לגאות המים באוקיינוסים, כגון הגאות הגדולה המתרחשת בחופי נובה סקוטיה.

מי הים שם מגיעים לגובה של 16  מטרים בהשוואה לגובה המים בזמן השפל. בחופי מיין שבצפון מזרח ארה"ב יש גאות בכל 12 שעות. בשיא הגאות, עוצמת זרימת המים שווה לזרם המים בכל הנהרות בעולם.

בשנת 1998 גילו החוקרים מים קפואים, בשני הקטבים של הירח. בקוטב הצפוני יש שטח של 50 אלף קמ"ר מכוסה קרח, ובקוטב הדרומי השטח הוא בן 20 אלף קמ"ר ואף הוא מכוסה קרח. כוח המשיכה של הירח הוא חמישית מזה של "ארץ", ואינו יכול להחזיק גזים או אידי מים ( אטמוספרה). הטמפרטורה שלו ביום, היא מעל למאה מעלות צלזיוס, לכן הקרח עובר ממצב מוצק למצב של גז (סובלימציה) ומתנדף.