בשנים האחרונות, אנו רואים יותר חזירי בר מסביבנו, ואוכלוסייתם עולה בהתמדה בחורשים, וביערות גבעות אלונים. לעתים קרובות מגיעים החזירים עד לגינות הבתים כדי לחפש מזון. הם נוברים באדמת הגינה, בחפשם שורשים ופקעות, ומשאירים דשאים הפוכים. מי שמטייל במורדות נופית ובסביבתה הרחבה, יכול לראות נבירות וחפירות רבות באדמה, שנעשו על ידי חזירי בר. שטחי הקרקע ההפוכים בקרחות החורש והיער, מעידים על פעילות של עדרי חזירים, שנעים יחד בלילות. בעונה זו של החורף, העדר כולל כשתי נקבות עם גוריהן (כעשרה במספר), אך בלי הזכרים המצטרפים לעדר רק בעונות הרבייה. בשנים האחרונות, היו בכבישי הגולן, הגליל, והכרמל מספר התנגשויות בין רכבים לבין חזירי בר, שהסבו נזקים כבדים לשני הצדדים.        

חזיר בר Sus scrofa , שייך למחלקת היונקים, למשפחת החזיריים, לסוג ולמין  חזיר בר. הוא אוכל כול, כלומר ניזון מהצומח ומהחי, כולל שורשים, פקעות, חלקי צמחים, חרקים, תולעים, נבלות ועוד. יש לו חוטם ארוך, המעיד על חוש ריח מפותח, העוזר לו בחיפוש מזון, עיניים קטנות הרואות היטב בלילה, רגליים קצרות וחזקות (בעלות ארבע אצבעות בכל רגל), הנושאות גוף רחב וכבד. חזיר בר זכר שוקל כ 80  ק"ג בממוצע, והנקבה שוקלת בסביבות 60  ק"ג.

לחזירי הבר אין בלוטות זיעה, לכן בעמק החולה הם נכנסים לתוך מי הביצה כדי לצנן את גופם בקיץ, או שהם מסתתרים בסבך החורש, בשעות החמות של היום, היכן שיש חורשים ויערות.  

גופם חסר שומן חום, שהוא זמין אצל בעלי חיים אחרים ואצל האדם, להפקת אנרגיה וחום מידיים. מכאן שקר להם בימי החורף, והם מסתתרים במאורות שהם חופרים לעצמם באדמה, בסבך הצמחייה ובין הסלעים.

הנקבה ממליטה עד שישה גורים בשגר אחד, שהולכים אחריה לכל מקום. לעתים רואים מספר נקבות וגוריהן, נעים יחד בשטחים פתוחים, בשעות הערב והלילה, רצוי לא להתקרב. חזיר הבר, בוית לפני אלפי שנים על ידי האדם, ונפוץ בעיקר באסיה, במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאירופה.

הנקבות מגדלות את הגורים עד לבגרותם, והזכרים חיים בנפרד, ושומרים על טריטוריה משלהם, עד לשובם לעדר בעונות הרבייה. זכרים מתגוננים, מנגחים את אויביהם בעזרת הניבים הארוכים והחדים, שיכולים לגרום לפציעות קשות גם לאדם שהותקף. לנקבות אין ניבים בולטים כמו לזכרים, אך הן מסוגלות לתקוף כל מי שמתקרב יותר מדי, ולנשוך כדי להגן על גוריהן.