כאשר מסתכלים על סנונית וסיס באוויר, יש דמיון ביניהם, אף על פי שאינם קרובי משפחה. לשניהם יש זנב ממוזלג, אך הוא ארוך יותר אצל הסנוניות. הסנונית הנפוצה באזורנו, היא "סנונית הרפתות" (Hirundo rustica), שהיא ציפור שיר קטנה, עם בטן בהירה וגג בגוון כחול. מוטת כנפיה המחודדות, כ 34  ס"מ, משקלה כ 20  גרם, אורכה כ 18  ס"מ, והיא נפוצה כמעט בכל יבשות תבל. היא מסוגלת לתמרן היטב באוויר, במהירויות גבוהות מאוד, עם תפניות חדות שנעשות בחלקיק שנייה. הסנונית עוזבת את המקומות קרים בחורף, נודדת לאזורים חמימים, ושבה לקנן באביב. בארץ יש סנוניות שחיות כאן כל השנה, ויש כאלה המגיעות בלהקות לעונות האביב והקיץ.

סנונית הרפתות נקראת באנגלית, סנונית האסמים (Barn Swallow) כי היא מקננת באביב מתחת לגגות האסמים באירופה. היא חיה בסמיכות למעונו של האדם, ובונה קן במבנים נטושים, ברפתות בעליות גג ובכל מקום מוגן ומתאים. הקן נבנה מבוץ על ידי שני ההורים, המדביקים אותו בעזרת רוק לתקרה, ומחזקים אותו בעזרת גבעולי קש יבשים. הפתח נמצא בצד אחד סמוך לתקרה, ומוביל למרחבי הקן המסוגל להכיל שישה גוזלים ויותר.

הדגירה על הביצים נמשכת כ 14 יום, וגידול הגוזלים נמשך כשלושה שבועות עד לעזיבתם את הקן. שני ההורים משתתפים בהאכלת הגוזלים, בחרקים שהם תופסים באוויר, במשך שעות רבות ביום. לסנונית יש רגליים קטנות וחלשות המותאמות בעיקר לאחיזה ולא להליכה. הן מבלות את רוב זמנן בתעופה באוויר, ולקראת ערב הן מתכנסות בלהקות, ללינת לילה משותפת בסבך עצים, שיחים וקנים. הסנוניות חיות בכפרים, ובפאתי העיר, סמוך לשדות פתוחים, שם הן תופסות חרקים באוויר. הן מועילות מאוד לאדם, בצמצום אוכלוסיית החרקים בסביבתו, וסמוך למעונו. הסיס ביחד עם התור, מבשרים את האביב בארץ ישראל. בספר ירמיהו פרק ח, פסוק 7 כתוב: " ותור וסיס ועגור שמרו את בואנה".  

סיס החומות (הערים), היא ציפור שיר קטנה, המביאה תועלת רבה בערינו ובשדותינו, על ידי צמצום אוכלוסיות חרקי האביב והקיץ, שעפים באוויר. בעברית היא נקראת בשם סיס, בגלל הצליל שהיא משמיעה, בלטינית היא נקראת Apus Apus  , כי היא כביכול חסרת רגליים בגלל קטנותן, ובאנגלית היא נקראת Common Swift, בגלל מהירות תעופתה, המגיעה עד 200  קמ"ש. הסיס חי בלהקות במזרח אפריקה, ומגיע אלינו באביב במספר להקות, מסוף פברואר עד תחילת מרץ. הוא מקנן ומגדל את גוזליו בארץ, בעיקר בצפון ובמרכז, ושב בסוף הקיץ דרומה לאפריקה. בשעות הערב הוא עף ומתמרן באוויר בקבוצות קטנות או גדולות בתוך הערים, וביום הוא עף נמוך מעל השדות ולוכד עד 20 אלף חרקים, בתעופה יומית רצופה. הוא בונה קן, בנקיקי סלעים, בחומות, ובחריצי מבנים בעיר, ושב מאפריקה בכל שנה לאותו מקום קינון.

שני בני הזוג דוגרים על הביצים במשך כעשרים יום לסירוגים עד לבקיעתן, והם מאכילים את הגוזלים בחרקים, כחודש וחצי, עד למעוף נדידתם. צבע הסיס כהה, גודלו כ 18  ס"מ, משקלו כ 40  גרם, מוטת כנפיו עד 45  ס"מ, ראשו שטוח, מקורו קצר ורחב (מותאם ללכידת חרקים באוויר), זנבו קצר משל הסנונית, וחי כעשר שנים. הסיס מגיע גם לאירופה בחודש מאי, ושוהה שם זמן קצר יותר מאשר אצלנו, עד שובו לאפריקה. גם כאן וגם שם, אוכלוסיית הסיסים הולכת ומתמעטת בערים הגדולות, בגלל בנייה צפופה של בתים, חסרי פינות מתאימות לבניית קנים.  

בערי אירופה וגם בארץ, יש אנשים המתקינים קנים וכוכים מתאימים לסיסים, בגובה הבניינים, על מנת שלא יתמעטו. הקן חייב להיות בנוי גבוה מעל פני הקרקע, כי הסיס מתחיל את מעופו על ידי נפילה חופשית, המאפשרת לו תאוצת המראה. הסיס והסנונית נראים דומים, בגלל שעברו התפתחות אבולוציונית בתנאים זהים (Convergent evolution), אף על פי שאין קרבה ביניהם. הדמיון נובע מצורת חייהם באוויר, מתפיסת חרקים בתעופה, מנדידתם, ממעופם המהיר וכדומה.