ידוע לנו שבעלי חיים וצמחים זרים, הפולשים לבתי גידול אחרים, גורמים להם נזקים, שחלקם בלתי הפיכים. הם מפרים את האיזון האקולוגי העדין, והמגוון הביולוגי, דוחקים את רגלי היצורים המקומיים, ותופשים את מקומם. בעלי חיים וצמחים המוגדרים כמזיקים לסביבה, לחקלאות ולאדם, אינם מוגנים, ומדללים את אוכלוסייתם.

לדוגמה, זרזירים שהובאו מאנגליה לארה"ב, התפשטו מחוף לחוף וגורמים לנזקים לסביבתם החדשה. בארץ מתפשטת אוכלוסיית מאינה הודית, תוכי דררה, תוכי נזירי (בגוש דן), וכן בעלי חיים וצמחים שהגיעו (או הובאו) לאזורנו וגורמים נזקים. יש גם ציפורים מקומיות, הגורמות נזקים לחקלאות, שאינן מוגדרות "פולשות". בין אלה נמנים בולבולים, עפרונים, עורבנים, יונים, אנפיות בקר, עורב אפור ועוד. למשל בולבולים ועורבנים אוכלים פירות עסיסיים במטעים, ועורבנים מנקרים צינורות השקיה של טפטפות. יונת הבית, היא זן הכלאה עם יונת הסלעים, מקננת בבתים ומפזרת לשלשת בכל מקום. כדי להרחיק יונים, חשוב לא לאפשר להן לבנות קנים באביב, לדגור על הביצים ולהעמיד צאצאים.

אנפית הבקר (Bulbulcus ibis), נפוצה באפריקה, באסיה, במזרח התיכון ובחלקים של אירופה ואמריקה. פעם היו אנפיות הבקר חולפות בשמי ישראל בנדידתן, ומאז שהתיישבו כאן, הן התרבו בשדות. הן מרעישות מאוד בעונת הקינון והדגירה על העצים סמוך לישובים, ומפזרות לשלשת ונוצות, המטרידות אנשים אלרגיים. הן גם מתקבצות ללינת לילה משותפת על העצים, כך שהמטרד הוא יומי  במקומות מסוימים. זהו עוף לבן עם מקור צהוב ורגליים אדומות, השוקל כחצי ק"ג, וניזון מחרקים ודוחיים, בלכתו אחר הבקר, ואחרי טרקטור חורש בשדה. עורב אפור עלול לעשות נזקים במקשת אבטיחים ומלונים, שאותם הוא מנקר, ואינם ראויים לשיווק. הוא גם עלול להיות תוקפני כלפני בני אדם, המתקרבים לקניו ולגוזליו.    

מאינה הודית Archidotheres tristis  )  Common Myna (  , היא ציפור שיר הנראית כזרזיר. צבעי גופה חום כהה, מקורה צהוב, רגליה צהובות, ויש לה פס אורך של נוצות לבנות, משני צידי הגוף, הבולט בזמן התעופה. הציפור הגיעה לאילת  מהודו, ומשם התפשטה למרכז הארץ וצפונה. היא שייכת לזרזירים הטרופיים, וחייה סמוך למעונו של האדם. היא ניזונה מחרקים, תולעים פירות וזרעים, ונראית בקבוצות קטנות על אותה טריטוריה. היא משתלטת מהר על כל בית גידול חדש שאליו היא מגיעה, וטורפת ביצים וגוזלים של ציפורים אחרות. היא מתחרה בעיקר על מקומות מחייה של דוכיפת, שחרור, ירגזי, נקר ואחרים, ובכך היא מסכנת את הגיוון הביולוגי בסביבתה.

דררה מצויה – Psittacula Krameri borialis , הוא תוכי ירוק, שמקורו במערב אפריקה והודו, הובא לארץ כציפור נוי, נפלט מהבית, והסתגל לחיות ולהתקיים בטבע. הוא מקנן בעמקים, במישור החוף והנגב, וניזון מזרעים ופירות. הנקבה מטילה ארבע ביצים בקן, ודוגרת עליהן במשך 22 ימים עד לבקיעתן, והזכר מאכילה לאורך זמן זה. הם חיים בזוגות רק בעונת הרבייה וגידול הגוזלים, ושבים לחיות בקבוצות קטנות. דררה משמיעה קולות צפצפניים חזקים בזמן מעופן, הנשמעים היטב מרחוק. יש לה מקור אדום, רגליים קצרות ואצבעות ארוכות, זנב ארוך, גוף באורך  40 ס"מ, ובמשקל 110 גרם. השם תוכי מוזכר בתנ"ך, בספר מלכים א, פרק י , פסוק כ"א, והשם דררה ניתן על ידי הזואולוג ישראל אהרוני. ציפורים אלו, גורמות נזקים לגידולים חקלאיים, כגון חמניות, תירס, שסק, שקדים, ואגוזי פקאן, ומתחרות עם נקרים ודוכיפת על חורי הקינון.