לאחרונה, אנו עדים בארץ על מאמצים לעבור לשימוש באנרגיה נקייה לסביבה, במקום דלק ופחם. מנסים להגביר את השימוש באנרגיה סולארית, וכן שימוש בגז בתחנות כוח, במפעלי תעשייה, במכוניות ועוד. הדלקים שבהם משתמשים היום, מקורם מחומרים אורגניים של יצורים, שחיו לפני מיליוני שנים, התכסו בשכבות חול ואדמה, והתפרקו בתהליך אנ-אירובי (בלי נוכחות חמצן). האנרגיה האצורה בגז ובדלקים, מקורה בשמש, ועברה מצמחים ירוקים, שקלטו אותה בתהליך הפוטוסינתזה, אל היצורים מעולם החי. פירוק החומר האורגני ביצורים אלה, נעשה על ידי מיקרואורגניזמים, והתוצרים הסופיים, הם שמן אדמה וגז מיתן (CH4).

מומחים בתחום זה בעולם טוענים, שמקורות האנרגיה הטבעיים כמו פחם נפט וגז, הולכים ואוזלים, כי 90% מהאנרגיה שצורך האדם היום, באים מהם. באיסלנד למשל, רוב האנרגיה שהם צורכים, באה ממעמקי האדמה, כאנרגיה גיאותרמית, שאינה מתכלה, בדומה לאנרגיה סולארית, רוח, מים ועוד. מעריכים שנפט גולמי ייגמר עד שנת 2030 , גז טבעי עד שנת 2100, ופחם (שנוצר מצמחים קדומים) יגמר עד שנת 2300 .

ישראל ענייה באוצרות טבע, אך לאחרונה התגלו מאגרי גז בים התיכון, מול חופי אשקלון, קיסריה וחיפה, הנראים מבטיחים בכמותם. גם בחופי מצרים ורצועת עזה התגלו מאגרי גז גדולים, אולי מאותו המקור. הסיבה להימצאות גז טבעי בים התיכון מול חופי עזה וישראל, היא תוצאה של סחף עשיר בחומר אורגני, הזורם מהנילוס כבר מיליוני שנים. החומר האורגני שמקורו ביצורים חיים, שקע לאורך חופי הארץ, התפרק והפך לגז מיתן שהתגלה לכוד בעומק קרקע הים. עד לבניין סכר אסואן על הנילוס במצרים, זרמו מיליוני טונות של חול לים התיכון שנערמו בחופי הארץ, והיום הם שוקעים ברובם באגם נאצר, כשרק אחוז קטן מגיע לדלתת החוף, לים ולחופינו. חומרי המשקע הזורמים עם מי הנילוס, מקורם בהרי אתיופיה, ומורכבים מחול קוורץ (27% ), טין - Silt (40% ), וחרסית- Clay (33%). ההשפעה של נהר הנילוס על הדלתה, על חופינו ועל בתי גידול רבים בים, פחתה עקב עצירת החול בסכר. בתקופת הקרח האחרונה, שהסתיימה לפני כעשרת אלפי שנים, הים היה נמוך יותר (בגלל גודל הקטבים הקפואים), חופי הארץ השתרעו לתוך הים, ומי הנילוס עם הסחף, הגיעו רחוק צפונה, סמוך לחופי ישראל. מיתן הוא גז חסר צבע וריח, דליק מאוד, ובעירתו אינה מזהמת את הסביבה כמו פחם ודלקים.

כמות האנרגיה שמפיקים ממנו, גבוהה יותר מזו שמפיקים מסולר, מזוט או פחם. הקמת תחנות כוח להפקת חשמל, הפועלות על גז, זולות יותר, נדרש זמן מועט להקימן, ואינן זקוקות לחוף ים. מאחר שאי אפשר לאחסן כמויות גדולות של גז, חייבים להניח רשת צינורות להובלתו מהאסדה בים עד לצרכן. בזמן שהשימוש בגז יותר ידידותי לסביבה, פליטת מיתן לאוויר מוסיפה נדבך לגזי החממה, ש 75% מהם מורכבים מ CO2 (פחמן דו חמצני), 15% CH4 (מיתן), 5%  NO (תחמוצת חנקן),  ו 5% גזים אחרים. גזים אלה פוגעים בשכבת האוזון (O3) באטמוספרה, הנמצאת בגובה שבין 20 עד 40 ק"מ, ומפרקים את המולקולה (O3) המגנה מפני קרינת שמש אולטרה סגולית. גזי החממה, חוסמים חלק מקרינת החום הנפלטת מכדור הארץ לחלל, והטמפרטורה עולה כמו בחממה. אלא שגז מיתן, על אף ריכוזו הנמוך באוויר, מחזיר גלי חום לקרקע פי 20 מחלקו של גז CO2, ומכאן סכנתו הגדולה. גז מיתן משתחרר מהרי געש, נוצר על ידי חיידקי הביצות, נמצא במכרות ובמעמקי האדמה, ונפלט מדרכי העיכול של צאן ובקר. מאידך אפשר לומר, שגזים אלה ואידי המים שבאוויר, קולטים גלי אינפרא אדום ומחזירים אותה לארץ, וכך נשמרת טמפרטורה אופטימאלית לקיום החיים על פי כדור הארץ, בניגוד ליתר כוכבי הלכת של מערכת השמש שלנו.