תורמוס ההרים (Lupinus pilosus ) \ אהוד קלפון

אם רוצים ליהנות מפריחת התורמוסים בשטחים רחבים וצפופים, אפשר לצאת בחודשים מרץ ואפריל לצומת אליקים, להשאיר את הרכב בחנייה שליד תחנת הדלק וללכת ברגל אל השדה שמעבר לכביש. הולכים במעלה הכביש הפנימי עד לשדה התורמוסים וצועדים לאט ביניהם עד לראש הגבעה. התורמוס שייך למשפחת הפרפרניים שבשורשיהם יש פקעיות המכילות חיידקי ריזוביום האוגרים חנקן מהאוויר לתוך הפקעיות. לעתים החקלאים מגדלים צמחי קטניות שאותם חורשים לתוך האדמה על מנת שהגידול הבא ייהנה משפע החנקן הזמין שבקרקע. ( החנקן הוא המרכיב העיקרי של מולקולות החלבון בתאים). הצמחים המוכרים יותר במשפחה זו הם אפונה, שעועית, תלתן, אספסת, בקיה, טופח ועוד. מבין צמחי התורמוס הגדלים בר בארץ, נפוצים תורמוס ההרים, תורמוס צהוב, תורמוס ארץ ישראלי ותורמוס צר העלים.

תורמוס ההרים (שנקרא קודם תורמוס כחול), הוא הצמח הבולט במרבדי הפרחים הכחולים בראשית האביב. הוא גדל בקרקעות גיריות, רנדזינה, בזלת, ובתלים עתיקים שיש בהם אדמת חורבות עם חומר אורגני. זהו צמח חד שנתי עם עלים מאוצבעים, גבעולו השעיר מגיע לגובה של חצי מטר וזמן פריחתו מסוף פברואר עד אפריל. עלי הכותרת של הפרח צבעם כחול ובמרכז המפרש של הכותרת יש כתם לבן ההופך לאדום- ורוד לאחר ההאבקה. תוך כדי הליכה בשדה אפשר מיד להבחין בין הפרחים הצעירים (שלפני ההאבקה) שצבעם כחול לבן ובין אלו שאחרי ההאבקה שצבעם כחול ואדום.

הדבורים אינן טורחות לבקר בפרחים שצבעם התחלף מלבן לאדום ולבזבז אנרגיה לשווא כדי לגלות שאין בהם אבקה. בפרחים אלה כבר בקרו הדבורים מקודם, אספו את אבקת הפרחים ונעשתה בהם האבקה. מכאן ששינוי הצבע בפרח התורמוס הוא תוצאה של האבקתו וגילו. בפרחי התורמוס אין צוף ולכן החרקים (בעיקר הדבורים) נמשכים לשפע האבקה וניזונים ממנה כי היא עשירה בחלבונים. תורמוס ההרים גדל בשדות בור פתוחים ומוארים, על הרים וגבעות במרבדים צפופים ורחבים. העלים עוקבים אחר תנועת השמש במסעה בשמים לאורך כול שעות היום ומפנים את הטרף השטוח והרחב שלהם אל השמש כדי לקלוט את מירב הקרינה הנחוצה לתהליך הפוטוסינתזה.

לאחר הפריית הפרח, מתפתח מהשחלה פרי שהוא תרמיל שעיר שבו יש זרעים גדולים ומרים המכילים חומר רעיל בשם לופולין. כול החלקים של תורמוס הבר אינם נאכלים על ידי בעלי חיים או על ידי האדם בגלל מרירותם ורעילותם. הזרעים נופלים על האדמה ונובטים בשנת הגשמים הבאה ואפשר להבין מדוע תורמוסי הבר הולכים ומרחיבים את שטחי תפוצתם מידי שנה.

מבין פרחי הבר של ארץ ישראל יש מעטים בעלי צבע כחול כמו זה של תורמוס ההרים. אולם יש פרחים בעלי צבעים המתקרבים לכחול סגול כגון: עכנאי יהודה, מקור החסידה הגדול, מרגנית השדה (תכולה), כדן, קיפודן, עולש מצוי, עדעד כחול ועוד. התורמוס התרבותי מקורו מצמחי הבר כמו צמחים רבים אחרים שהאדם בחר לזרוע בשדהו ולהפוך אותם לצמחים מתורבתים במהלך אלפי שנים של ברור זנים. את התורמוס התרבותי זורעים בשדה כ "זבל ירוק" על מנת להעשיר את הקרקע בחנקן. במקורות מזכירים את צמח התורמוס וזרעיו, "והתורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעניים" (שבת, י"ח, א'). "תורמוס שקולין אותו שבע פעמים... אוכלין אותו בקינוח סעודה" (ביצה כ"ה).

אגדה מספרת על יהודים שלא רצו להתיישב בטבריה מחשש שקברים רבים באדמתה. הם באו לפני רבי שמעון בר יוחאי ובקשו עצה. הוא הביא זרעי תורמוס, פיזר אותם בכול השטח שמסביב לטבריה ואמר להם לחכות לגשמי החורף. הם גילו שבמקומות המסולעים שלא היו בהם קברים לא גדלו תורמוסים, אולם בכול מקומות הקבורה שבהם הייתה אדמה עמוקה, שם נבטו וגדלו תורמוסים רבים.

נצא משדה התורמוסים שבצומת אליקים וניסע לכיוון דליית אל כרמל, אחרי קילומטר אחד ניפנה ימינה לתוך יער של הקרן הקיימת שבו אפשר ללכת ברגל וליהנות מנוף אחר. לאחר מכן, מי שמעוניין יכול להמשיך לנסוע במעלה הכביש על רכס הכרמל עד למוחרקה ומשם לצפות על עמק יזרעאל.