שבועות בשדות ובמקורות \ אהוד קלפון
מה רואים בשדות במועד חג השבועות? הקציר בשדות החיטה עדיין בעיצומו ובשדות השלף כובשים את חבילות הקש מגבעולי החיטה היבשים שאין בהם ערך מזוני לפרות אולם משמשים לריפוד ומצע ברפת.
לחג
יש מספר שמות כגון: שבועות, חג הקציר, חג הביכורים וחג מתן תורה ( שאינו מוזכר
במקרא אלא מאוחר יותר בתלמוד ובמדרש). בגלות נאלצו לנטוש את ההיבט החקלאי של חג
השבועות ולקיים את המנהגים והמסורות של חג מתן תורה. שבועות נקרא אומנם חג הביכורים
אולם אלו ביכורי פרי יכלו להביא בעונה זו של השנה? אם נסייר במטעים ובפרדסים נראה
שהפרות עדיין בראשית התהוותם ומכאן שאין פרות בשלים לביכורים בחג השבועות. הרעיון
כנראה היה, לציין את שבועות כמועד לתחילת הופעת הפרות שהבשלתם נמשכת לאורך כל הקיץ
ואת הביכורים הביאו עד סוכות. (הקרובים לירושלים הביאו פרות טריים והרחוקים הביאו
פרות מיובשים). הביכורים הובאו מיבולי שבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל כגון:
תאנים, רימונים, גפנים, זיתים, תמרים, חיטה ושעורה. אולם שיבולי החיטה והשעורה
שנקצרו עד לחג השבועות, נערמו באלומות וחיכו לעבודת הדיש האיטית שנמשכה לאורך כול
הקיץ עד לחג האסיף. יתר חמשת המינים הם תאנה, רימון, גפן, זית ותמר שפרותיהם
מבשילים במהלך הקיץ.
פסח, שבועות וסוכות הם חגי שלושת הרגלים (הפעמים) שבהם עלו יהודים לירושלים. שלושת החגים האלה מסמלים שלוש התחלות חקלאיות במהלך עונות השנה: תחילת קציר התבואה בפסח, תחילת התהוות הפרות והבשלתם בשבועות ותחילת עונת הגשמים ועונה חקלאית חדשה בסוכות. בתקופת המקרא הנהיגו הרבה חוקים סוציאליים לטובת הגר, האביון והאלמנה. בזמן הקציר קיימו את מצוות הלקט (שיבולים שנפלו מידי הקוצרים נשארו בשדה עבור העניים), והפאה ( לא קצרו במכוון את פאות השדה של הדגניים שנשארו עבור הנזקקים, לדוגמה רות המואבייה). עם שיבת העם לארצו ולעבודת האדמה, חזר גם התוכן החקלאי לחגי שלושת הרגלים.
בתוך כול אלה, נכתבו שירים על שיבולי קמה, אסמי בר, פרות הגן, ביכורים ועוד. דוגמאות לכמה מהשירים הללו: "שיבולת בשדה כרעה ברוח, מעומס גרעינים כי רב","סלינו על כתפנו ראשנו עטורים, באנו מקצות הארץ הבאנו ביכורים", "מלאו אסמינו בר ויקבינו יין", " וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים". במועד שבועות (חודש מאי), רואים את ראשית צמיחת גידולי הקיץ שנזרעו בתחילת האביב, המנצלים לגידולם את המים מגשמי החורף הנמצאים עדין באדמה ונקראים גידולי בעל, ללא השקיה. בולטים בשורות ארוכות, בשדות העמקים, צמחים צעירים של כותנה, תירס, וחמניות שמועד הבשלתם רק בסוף הקיץ. כמוכן אפשר להבחין בצמחי מקשה צעירים, כגון אבטיחים ומלונים (בשטחים קטנים), שיהיו בשלים ומוכנים לאכילה מאמצע הקיץ. גם במטעי הנשירים ובפרדסים, הפרות עדין קטנים כי הם נוצרו מפריחת האביב של השנה.