האוויר באזורנו מכיל מזהמים שונים, העולים ויורדים בריכוזם בתנודות יומיות, בשינויי מזג האוויר ובעונות השונות. אנו מריחים לעתים, גופרית דו חמצנית מרוכזת באוויר ולא מרגישים את המזהמים האחרים שאותם אנו נושמים ביחד עם הפיח והאבק. טוענים שהמזהמים העיקריים של האוויר הם גופרית דו חמצנית, חנקן דו חמצני, פחמן חד חמצני, אוזון, עופרת וחלקיקי אבק ופיח. מזהמים אלה מהווים סכנה למערכת הנשימה והריאות של בני אדם ובפרט של הילדים. אולם לא תמיד מודעים לסכנה הגדולה שיש מזיהום מולקולות דיאוקסין (Dioxin) הנפלטות לאוויר עם הפיח. הן מסוכנות יותר לבריאות האדם לטווח רחוק מיתר המזהמים. אלה הן מולקולות אורגניות המורכבות מפחמן, מימן, חמצן וכלור שיכולות להתקיים למעלה מעשרים שנה מבלי להתפרק.

מולקולות דיאוקסין נוצרות בתעשיות להפקת חומרי הדברה (כלורו- אורגניים), משריפת דלקים, שריפת עצים במדורות ומשריפות הפורצות ביערות. אולם עיקר הזיהומים באים משריפת אשפה עירונית ואשפה ביתית שבהן נוצרת כמות גדולה של פיח ודיאוקסין. הרעלים האלה יכולים להיכנס לגוף דרך המזון, המים וגידולים חקלאיים למיניהם שזוהמו וכן מצריכת בשר או חלב של בעלי חיים שאגרו כמויות גדולות של דיאוקסין בגופם. מסתבר שקרוב ל40% מכלל הדיאוקסינים המזהמים את הסביבה, באים משריפת אשפה והיתר ממפעלים, משריפת פחם, ממנועי דיזל, ועוד. יש מפעלים בארה"ב ובאירופה ששורפים אשפה עירונית בתוך מתקנים מיוחדים מבלי לפלוט פיח עם דיאוקסינים. זה חוסך שטחים לטיפול באשפה העירונית ובסוף התהליך נשארים רק 10% להטמנה. לנו יש ניסיון עם זיהומי אוויר חוזרים ונשנים ממפעלי תעשייה בגלל תקלות, או משימוש בדלק עשיר בגופרית ולא נדע איך ינהג מפעל כזה באזורנו כאשר הוא יקלע לקשיים.

מולקולות דיאוקסין נאגרות בגוף לזמן רב והן  עלולות לגרום להפרעות בפעילות הורמונאלית, לנזק במערכת החיסונית, למחלות סרטן, לנזקים בעוברים ועוד. מולקולות אלה עלולות לשנות את התפקוד הנורמאלי של התאים בגוף, לשנות את התפקוד של הגנים ולהשפיע לרעה על התפתחותם התקינה של הילדים הגדלים בסביבה מזוהמת בדיאוקסין.  במלחמת וייטנאם סבלו חיילים אמריקאים ומקומיים רבים ממחלות כתוצאה משימוש בחומרים שפלטו דיאוקסינים. ידוע שענני פיח ומולקולות דיאוקסין הנפלטים משרפת חומרים אורגניים וממדורות תמימות, נישאים באוויר למרחק רב ומזהמים חלקות מרעה, גני ירק ומטעים ומגיעים לגופם של בעלי חיים ואדם. אורך חיי. בשרפה רגילה יש תמיד חמצן ופחמן, ואם נוכח גם כלור בתערובת הגזים, נוצרות מולקולות דיאוקסין.

הן נפלטות עם הגזים והפיח ומתפזרות על ידי הרוח, ועל ידי המים. רק 10% של דיאוקסינים  חודרים לגוף האדם דרך האוויר שאנו נושמים ועוד 90%  דרך המים שאנו שותים והמזונות שאוכלים. מולקולות הדיאוקסין מתמוססות היטב בשמן צמחים ושומן של בעלי חיים ונכנסות לגוף האדם על ידי אכילת בשר, חלב וגם צמחים בעלי ריכוז גבוה של שמנים. המגמה בעולם היא לבנות מפעלים שאינם מזהמים את האוויר או לפחות שיש להם בקרה על כמות הגזים הנפלטים מהם.

בשריפת אשפה ביתית, אשפה עירונית, שריפת גזם, או שריפת עצים במדורה, אין שליטה על המזהמים הנפלטים לאוויר בענני העשן והתושבים עלולים לסבול מפגיעה מידית במערכת הנשימה ומפגיעה עתידית במערכות הגוף. מאחר שאין לנו שליטה על המפעלים הגדולים, עלינו (כיחידים) להתחיל במסורת של שמירה על איכות הסביבה הקרובה לטובתנו. בין הדברים הרבים שיש לעשות או להימנע מלעשות על מנת לשמור על סביבה נקייה, חייבים להתחיל במסורת של מדורה סמלית קטנה בל"ג בעומר, להימנע מהדלקת מדורות לאורך כול השנה, הדלקת גזם ובודאי להימנע שריפת אשפה ביתית ואשפה עירונית באוויר החופשי.