השבוע, יוני 2005, התבשרנו, שחוקרים ישראלים הצליחו להנביט זרע  תמר בן 2000 שנה, שנמצא קודם לכן בחפירות מצדה. בעולם ידועים מספר מקרים של נביטת זרעים עתיקים כגון זרעי הלוטוס בני 1200 שנה בסין וזרעים בני 500 שנה שהיו מאוחסנים במוזיאון הטבע בלונדון. הנביטה של זרע התמר העתיק, מהווה שיא עולמי של תרדמת זרעים והתעוררותם. כדי לדעת את גילו של זרע התמר, שלחו חלק קטן ממנו למכון התיארוך שבשוויץ וגילו שהוא בן קרוב לאלפיים שנה. את התיארוך עושים באמצעות פחמן רדיואקטיבי שהוא חומר שגרעיני האטום שלו משתנים באופן ספונטאני והופכים לגרעינים אחרים על ידי פליטת חלקיקים. קצב הדעיכה, אופייני לחומר, ואחת הדרכים להביע קצב זה, היא דרך המושג "זמן מחצית החיים" של החומר. כלומר זה הזמן שבו תדעך מחצית מן הגרעינים או החומר הרדיואקטיבי. למשל בפחמן 14 הגרעין בנוי משישה פרוטונים ומשמונה נויטרונים, ומחצית החיים שלו נמשכת 5,730 שנה. אם יודעים כמה גרעיני פחמן 14 היו בזרע התמר כאשר הוא נוצר  וכמה יש בו כעת אפשר לחשב לפני כמה שנים נוצר אותו זרע שנמצא בחפירות מצדה. מדהים שתאים עובריים של זרע התמר הצליחו להישאר בחיים ולנבוט אחרי אלפיים שנה. אפשר לומר שכמה דברים פעלו לטובת אותם תאים עובריים: קליפת הזרע הקשיחה של התמר ספקה הגנה טובה לעובר הזרע, היובש הרב של מדבר יהודה ואולי גם מעטפת שומנית. על מנת להנביט את זרע התמר, ריככו את קליפתו במים, והשרו אותו בהורמונים מזרזי נביטה. לאחר הטיפול הראשוני, נזרע התמר בעציץ בתוך חממה, נביטתו עברה בהצלחה, והיום הגיע השתיל לגובה של 30 ס"מ.

התמר הוא עץ דו ביתי, כלומר יש עץ זכר הנושא פרחים אבקניים ועץ נקבה הנושא פרחים עלייניים (שעושים פרות). במטעי התמרים למשל, מגדלים אחוז קטן של עצי זכר על מנת שבראשית האביב יוכלו לאסוף מהם את אבקת הפרחים ולהאביק  את התפרחות הנקביות שבעצי הנקבה. לאחר ההאבקה וההפריה, מתפתחים פרות התמר המבשילים בסתיו, סמוך לחג הסוכות. הריבוי של התמרים נעשה מחוטרים הצומחים מניצנים שעל בסיס גזע  התמר. תמרים הצומחים מזרעים, חצי יהיו זכרים וחצי נקבות והזנים לא יהיו טהורים בגלל הפריה הדדית אקראית בין זנים שונים. התמר שייך למשפחת הדקליים (הוא חד פסיגי) ונושא כפות תמרים שהם עלים מורכבים. התמר היה מזון חשוב לנוודי המדבר כמו בני ישראל למשל, "ויבואו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים" (שמות ט"ו, כ"ז). התמר גדל בנאות מדבר היכן שיש מים ולא במדבר צחיח היכן שאין מים. אמרה עממית אומרת: "התמר ראשו באש ורגליו במים".

עץ התמר הוא חלק מארבעת המינים (ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל" ויקרא, כ"ג, מ'), וגם משבעת המינים (ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש- תמר, דברים, ח, ח'). החידה שתישאר עמנו לשנים הקרובות היא, מהו מינו של אותו שתיל תמר שצמח מזרע, האם יהיה עץ זכר או עץ נקבה? התוצאה היא של חמישים אחוז ואין שום אפשרות לדעת על פי חלקיו האחרים של הצמח. אם הוא יהיה עץ נקבי, יצטרכו להאביק את פרחיו באבקת זכר עכשווי שההפרש הגילים ביניהם הוא אלפיים שנה, או להיפך. בכול אופן יהיה מעניין !