עם התחממות האוויר והאדמה במהלך האביב וראשית הקיץ, העקרבים מתעוררים מתרדמת חורף ארוכה ויוצאים לחפש מזון בשעות הלילה. בכל שנה נעקצים מספר אנשים בארץ על ידי עקרבים, שחלקם עלולים לסכן חיים אם לא מגיעים מהר לבית החולים. יש עקרבים מסוכנים מאוד (שצבעם צהוב או שחור) ויש פחות מסוכנים לאדם. למשל אחד העקרבים המסוכנים ביותר בעולם חי במדבריות צפון אפריקה וגם בסיני, שמו קטלן דרומי, צבעו צהוב- חום, זנבו עבה מאוד והוא נדיר מאוד בנגב. לעומתו יש עקרב מסוכן לא פחות שחי בכל חלקי הארץ בשם עקצן צהוב בעל זנב (הבטן הצרה) כהה, גוף צהוב, וצבתות דקות. יש עקרב שחור מסוכן בשם קטלן דו גוני שצבע גופו שחור והצבתות דקות וחומות, והוא נפוץ בעיקר בנגב ובמרכז הארץ.

באזורים סלעיים של צפון הארץ, נפוצים עקרבים שחורים בעלי צבתות עבות, שעקיצתם מאוד כואבת אולם הם פחות מסוכנים מ"עקצן צהוב" שגם הוא נפוץ בצפון. לכל העקרבים יש בלוטת ארס בקצה ה"זנב" שממנה זורם הארס דרך העוקץ (כמו מזרק) אל הקורבן. הארס פועל על מערכת העצבים ועל כן צריך להגיע מהר לבית החולים כדי לקבל זריקה לנטרול הארס וההחלמה בדרך כלל די מהירה. עקיצות עקרבים מסוכנות במיוחד לתינוקות ולילדים ולכן חייבים לעשות הכול כדי למנוע מהם עקיצות.

העקרבים נמצאים ביום מתחת לאבנים ויוצאים בשעות החשיכה, כדי לחפש מזון כגון שלשולים, נדלים, עכבישים וחרקים למיניהם. העקרב עוקץ את טרפו, מחדיר לגופו את הארס, משתק אותו, גורר אותו למקום מסתור ואוכל אותו בעזרת המלתעות שבפיו. הוא מחוסן מהארס של עצמו ומהארס של עקרבים מאותו המין (הוא אינו עוקץ את עצמו כדי להתאבד). כאשר הופכים אבן בשדה, יש לשים לב שהידיים לא תהיינה חשופות לעקרבים, לנדלים ארסיים ובודאי לא לנחשים.

העקרבים שייכים למערכת פרוקי הרגליים , למחלקת העכבישניים ולסדרת העקרבים (בעלי שמונה רגליים) ותפוצתם העיקרית היא משני צדי קו המשווה, עד לסביבות קו רוחב ארבעים. הם אינם אוהבים קור, ובחורף הם נכנסים לתרדמה (היברנציה) ואינם פעילים. בארץ יש קרוב לעשרים מיני עקרבים המצויים במקומות שונים כגון, בהר החרמון ורמת הגולן , בגליל ובעמקים, בכרמל ובמישור החוף, בכל הנגב, לאורך בקעת הירדן ובערבה. אבותינו שעיבדו את השדות ואת הכרמים בבוסתנים שבמורדות ההרים, התנסו היטב בעקיצות העקרבים ואמרו: "שלושה באים בהיסח הדעת, משיח, מציאה ועקרב" (סנהדרין). לעקרבים יש אויבים רבים בנוסף לאדם והם נטרפים על ידי עכבישים, עקרבים מסוגים אחרים, נחשים וזוחלים.

כדי להכיר את עולמם של העקרבים אפשר לקרוא בספרו של פינחס אמיתי  "זהירות עקרבים" על מנהגי החיזור והרבייה המיוחדים שלהם ועל מגוון המינים הארסיים והפחות ארסיים הנמצאים בארץ ישראל.