תמוז הוא החודש הרביעי מניסן והעשירי מתשרי על פי הלוח העברי העתיק ונקרא על שם האל הבבלי תמוז. ב"לוח גזר", שהוא הלוח העברי החקלאי הקדום שנמצא בתל גזר, נקרא תמוז "ירח זמור" כנראה על פי העבודה בגפנים. תמוז היה אל הצמיחה והפריון אצל הבבלים הקדומים, שהיה מת בחום של חודש תמוז ומתעורר לחיים עם בוא הגשמים המתחילים חיים חדשים בטבע ומנביטים את זרעי הדגן בשדות. הנביא יחזקאל שחי בבבל והכיר מקרוב את פולחן האל תמוז, מגנה את המנהג שהתקבל אצל יהודי בבל. "והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז ואלי עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה (יחזקאל, פרק ה', י"ד- ט"ו).

בשנת 586 לפני הספירה, כבשו הבבלים את ירושלים, החריבו את בית המקדש הראשון והגלו את היהודים לבבל. חמישים שנה לאחר מכן, כרש מלך פרס, שהכניע את הבבלים, אפשר ליהודים לשוב מבבל ליהודה, כדי לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים. עם שיבת היהודים לציון, הם הביאו עמם חלק ממסורות הבבלים וגם את "תמוז" המוזכר כ "החודש הרביעי" אצל זכריה (פרק ח'). על פי המיתולוגיה של עמי מסופוטמיה, עם הגיע החום הלוהט של החודש הרביעי (תמוז), מת אל הפריון ביחד עם הכמישה בטבע, ונולד מחדש עם ההתעוררות בטבע. הזוהר מכנה את חודשי תמוז ואב "ימי סכנה" (ואשרי האיש הזוכה להינצל המנה).

י"ז בתמוז הוא היום, על פי המסורת, שבו הובקעה חומת ירושלים על ידי הרומאים, לאחר מצור ממושך. עברו שלושה שבועות של לחימה בתוך ירושלים בין י"ז בתמוז לבין תשעה באב (בין המצרים) עד לחורבן הסופי של בית שני בשנת 70 לספירה. (על פי המסורת, נחרבו בית ראשון ובית שני באותו היום, בתשעה באב). חודשי יוני - יולי מקבילים לעתים בחלקם לחודש תמוז. בחודש יוני פונה ההמיספרה הצפונית של כדור הארץ כלפי השמש ולכן קיץ. ב21 ביוני חל היום הארוך ביותר בשנה עם 14 שעות אור ועשר שעות חושך. ביום ה22 ביוני בשעה 12 בצהריים השמש תהיה בגובה המקסימאלי בשמים מעל לראש באזורנו, ותנוע מעל לחוג סרטן שממנו היא מתחילה "לחזור" דרומה. כדור הארץ נמצא בנטייה של 23.5 מעלות כלפי השמש ובגלל זה יש לנו את עונות השנה. מה 22 ביוני, השמש הולכת ומפחיתה מגובה המסלול הקשתי שלה בשמים וגם מפחיתה את עוצמת קרינתה בהדרגה עד ליום הקצר ביותר בשנה שהוא ה21 בדצמבר. הארצות הסמוכות לחוג הקוטב הצפוני, יש להן בתאריך זה 20 שעות אור וארבע  שעות חושך ביממה. ביום ה21 בדצמבר, פונה הקוטב הדרומי אל השמש ובצפון יהיו רק ארבע שעות אור ועשרים שעות חושך. (בקוטב הצפוני יש בחורף חצי שנה חושך, ובקוטב הדרומי יש חצי שנה אור ולהיפך).

בשדות הבור, נבולה הצמחייה החד שנתית בחודש תמוז ולעומתה, צמחיית גדות הנחלים נמצאת בשיא פריחתה בסוף תמוז ואב. עת לקטוף את פרות הנשירים ועת לבצור את ענבי הכרמים. בתמוז, עצמת האור רבה, הטמפרטורה גבוהה והבריזה הימית קבועה. בשעות היום החמות, מסתתרים הנחשים במקומות סבוכים ומוצלים ובשעות הערב הנעימות, הם יוצאים לחפש מכרסמים בשדות ובקרבת בתים והם זוחלים גם על מדרכות. חז"ל קראו לתקופה של שלושת חודשי הקיץ החמים של תמוז, אב ואלול, "תקופת תמוז". בתקופה זו אין אומנם חמסינים, אולם הטמפרטורות הגבוהות והיובש הרב גורמים לכמישה מוחלטת של הצמחים החד שנתיים בטבע והנופים נראים צרובים, צהובים ויבשים. גם מספר הלילות הטלולים יורד בחודשים היבשים. לעומת זאת, בגדות הנחלים, הצמחייה נראית ירוקה ורעננה ומגיעה לשיא פריחתה לקראת סוף הקיץ.