כמעט בכל יום בשעות אחר הצהריים, מופיע בז קטן מעל בוסתני ודואה במעגלים, עד שנעצר בנקודה אחת באוויר מול הרוח המערבית. כנפיו פרושות מול הבריזה הימית, הנושבת בעוצמה בשעות אלה וצופה מגבוה על התנועה של יונים ומכרסמים. מאחר שראייתו טובה בהרבה מזו של האדם, הוא מאתר עכבר קטן ממרחק של מאות מטרים, צולל כחץ לעברו ולוכדו. אלא שפעילות קיומית זו של הבז, נקטעת די מהר על ידי זוג עורבים, המזנקים לעברו, כי התקרב מדי לברוש שעליו הם מקננים. שני העורבים עפו במבנה התקפי, הישר לעבר הבז שריחף בדריכות ולא זז ממקומו. הבז שגודלו כמחצית גופו של עורב, המשיך בתצפיתו  עד שכמעט התנגשו בו. אז הוא צלל כחץ , עשה פנייה חדה ימינה ונסק במהירות לגובה כשהוא מעל לעורבים. הוא צלל לעבר אחד מהם, ניקר בראשו, עשה סיבוב חד והיה בדרכו לפגוע בשני.  אלא ששני העורבים נסוגו מעט והתרחקו מזירת הקרב, עד שהתארגנו וחזרו שוב לתקוף. הבז חזר על אותו תרגיל אווירי ושני העורבים החבולים, התרחקו ממנו עוד יותר. אלא שלפתע, הגיעו מאי שם, ארבעה עורבים נוספים שהצטרפו לקרב האווירי. המחזה היה מרתק, שישה עורבים אפורים ניסו לגרש  בז מצוי אחד קטן. אין ספק שבקרבות אוויר יש לבז יתרון ואני בדמיוני כבר ראיתי מטוס קרב F16  מתמרן בין מטוסי הרקולס כבדים ומגושמים. העורבים ניסו כל טקטיקה אפשרית כדי להגיע לבז, אולם הם לא הצליחו לגרשו. הבז שהוציא הרבה אנרגיה בתמרוניו האוויריים (בפרט בנסיקות המהירות), התעייף והתחיל לסגת ולהתרחק מהעורבים, כשהוא גבוה מעל כולם. העורבים שגילו עזרה הדדית ודבקות במטרה, נשארו לפטרל באוויר למספר דקות כדי לוודא שהבז אכן התרחק ושבו כל זוג לקנו.  

השבוע (יולי 2005) הותקפו אנשים באילת על ידי להקת עורבים הודים, כשהלכו ברחוב לאורך שדרת עצים. על צמרות העצים קננו כמה זוגות עורבים, ששמרו בקנאות על הטריטוריה שלהם ועל גוזליהם ותקפו כל מי שהתקרב. האנשים שהותקפו מספרים, שהעורבים צללו לעברם שוב ושוב, עפו מסביבם וגם ניקרו את ראשם. בעקבה השכנה, הותקפה אישה בהריון על ידי להקת עורבים הודים, אך לרוע מזלה, בזמן שניסתה לברוח, היא נפלה ואיבדה את עוברה. אם רואים גוזל של עורבים שנפל מהקן , צריך לבדוק אם אין להקת עורבים מעל הראש, לפני שהולכים להגיש לו עזרה. קרה בעבר שעורבים עפו בעקבות אדם שאסף גוזל שלהם לביתו, הם צרו על הבית ותקפו אותו בכל פעם שיצא. כאשר עורבים או גוזליהם נמצאים בסכנה, להקה שלמה מתגייסת לעזרתם ואכן "כל העורבים ערבים זה לזה".       

העורבים שייכים לסדרת עופות שיר ולמשפחת העורביים, שבה כלולים עורבים ועורבנים.  העורבים הנראים באזורנו הם, עורב שחור, עורב אפור, עורב מזרע, עורב קצר זנב, ועורב הודי. מבין העורבנים, חי אצלנו רק מין אחד בשם עורבני שחור כיפה. העורבים חיים בחבורות, ברוב ימות השנה, חוץ מתקופת הקינון והטיפול בצאצאים. בזמן זה, הם שומרים היטב על הטריטוריה שלהם ומגנים על גוזליהם. בחודשי האביב וראשית הקיץ בארץ, הם חיים בזוגות, בונים קן, מטילים ביצים ומטפלים ביחד בגוזליהם. על פי מחקרים שנעשו בעורבים במשך שנים רבות, הוכח שהם עופות אינטליגנטים במיוחד. מסתבר שהם מסוגלים להשתמש בכלים, להסתיר חפצים, לחקות קולות ולהטעות עורבים אחרים שלא יתקרבו למזון שמצאו. העורבים החזקים חוטפים בכוח את המזון שמוצאים החלשים, אולם יש מקרים שהעורמה של החלשים מאפשרת להם להטעות את החזקים ולהרחיקם ממזונם.   העורב ההודי ידוע כתוקפן בהשוואה לעורבים המקומיים,  אולם כל העורבים מגנים בחירוף נפש על גוזליהם עד שהם בוגרים. העורב ההודי שתקף את האנשים באילת ובעקבה, הגיע לא מזמן מדרום מזרח אסיה (באוניות) למזרח אפריקה ולמפרץ אילת. בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, נראו רק מעט עורבים הודים בסביבת אילת, אולם  הם התרבו והיום הם מונים קרוב לשלושת אלפים (ועדיין לא הגיעו צפונה). הם ניזונים מביצים וגוזלים של ציפורים, מבשר נבלות ומפסולת אורגנית במזבלות. הם עלולים לגרום נזקים, לאוכלוסיות הציפורים המקומיות וגם להזיק לציפורים הנודדות. בכל שנה מגיעים מכל העולם, צפרים חוקרים וחובבים (לאילת ולערבה), על מנת לצפות בציפורים הנודדות מאירופה לאפריקה ולהיפך (ידוע שהשבר הסורי - אפריקאי, מהווה נתיב עולמי חשוב  של נדידת ציפורים). חדירה של בעלי חיים או צמחים זרים לבתי גידול חדשים, עלולה לגרום לדחיקת רגליהם של מינים אנדמיים ומקומיים, בגלל התפשטותם הבלתי מבוקרת. דוגמה לכך היא הנוטריה שהובאה בשנות החמישים לארץ, כדי לגדלה לצורכי פרוותה. מאחר שהגידול לא הצליח מבחינה מסחרית, נוטריות רבות  נמלטו, התרבו בטבע ליד ברכות דגים ובתוך ביצת החולה. היום הן גורמות נזקים גדולים לצמחיית אגמון החולה, בכך שהן אוכלות צמחי מים כמו, נימפיאה, נופר וסוף שאינם מצליחים להתאושש ולהתרבות.

עורבני שחור כיפה ( קרוב משפחתו של העורב), חי ביערות פארק ובחורשים פתוחים ודלילים. הוא אוכל - כל (אוהב במיוחד בלוטי אלונים), טורף גוזלים וביצים של ציפורים אחרות וגם של בני מינו. כמו יתר העורבים, הם חיים במסגרת זוגית משפחתית, עד שהגוזלים עוזבים את הקן. כאשר עורבני חש, שנשקפת לו סכנה בשטח הפתוח, הוא מיד עף אל תוך סבך החורש או היער ונעלם בין הענפים. אפשר לראות לעתים, קבוצה של ציפורי שיר קטנות עומדות מול עורבני אחד ומרעישות בצריחות רמות, בנסותן להגן על גוזליהן מפניו ולהבריח אותו. העורבנים מזהירים כל מי שמתקרב לשטח מחייתם בצלילים צרודים, אולם לא ידועים מקרים שהם תקפו בני אדם.