חודש אב או "אבו" באכדית פירושו קנים, כי בחודש זה ולאורך הקיץ, היו קוצרים את הקנים שגדלו בגדות הנחלים ובביצות. עבודת הקציר במגל ועשיית מחצלות מקנים, נעשתה על ידי פשוטי העם. חודש אב הוא החודש היחיד שאינו מוזכר בתנ"ך, אולם הוא מוזכר במשנה, "משנכנס אב ממעטים בשמחה" (תענית כ"ו ). 

התקופה שבין י"ז בתמוז לבין תשעה באב (שלושה שבועות), נקראת "ימי בין המצרים" שהם ימי אבל על חורבן בית ראשון ושני. השבת שלפני תשעה באב נקראת "שבת חזון" כי קוראים בה את ההפטרה "חזון ישעיהו בן אמוץ". אחרי זה בא יום תשעה באב שהוא יום צום ותענית על חורבן יהודה וירושלים ויום זיכרון ואבל על הפורעניות הרבות, שבאו על עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה בגלויות השונות. השבת שאחרי תשעה באב נקראת "שבת נחמו" כי קוראים בה את ההפטרה "נחמו עמי". זה בא לסמל לעם ישראל, על פי חזון הנביאים, שאחרי החורבן באה הגאולה. לאחר ימי הנחמה, מגיע ט"ו באב שהוא יום שמחת האהבה, שבו יצאו במחולות בכרמים, בתקופת המקרא והמשנה.

חודש אב (בן 30 יום), הוא החודש החמישי מניסן והחודש האחד עשר מתשרי ומכונה "מנחם אב". מועד הפטירה היחיד המוזכר בתורה, הוא של אהרון הכוהן שנפטר בחודש החמישי (אב) - (פרשת מסעי). בשנת 586 לפני הספירה נחרבה ירושלים והבית הראשון על ידי נבוכדנצר מלך בבל, שהגלה חלק מהעם לבבל והושיב אחרים במקומם. חמישים שנה לאחר מכן בשנת 537 הגיע הגל הראשון של עולי בבל לירושלים. בגל השני הגיע עזרא הסופר, בשנת 457 לפני הספירה, בשיירה רגלית, ביחד עם מאות משפחות של גולי בבל. עם הגעתו של עזרא, הוא לימד תורה בימי המסחר בשווקים והנהיג מועדים קבועים לקריאה בספר התורה. הוא יצא מבבל בחודש ניסן ( כסמל לחרות ) והגיע לירושלים בחודש אב. שלוש שנים אחרי עזרא (בשנת 454 לפני הספירה ), הגיע נחמיה מגלות בבל ובנה מחדש את חומת ירושלים כדי להגן על תושבי העיר. עזרא היה מנהיג רוחני , סופר ומורה שקרא את התורה לפני המוני העם בעברית ותרגם אותה לארמית, כי עולי בבל לא ידעו ברובם עברית. נחמיה היה מנהיג מדיני, בנאי, איש מעשה, שארגן את ההגנה על ירושלים.  בשנת 66 לספירה החל המרד הגדול של היהודים ברומאים שבמהלכו נחרבה ירושלים  (בשנת 70 לספירה) ואחר כך מצדה (בשנת 73 לספירה). לאחר חורבן בית שני, שעל פי המסורת היה בחודש אב, עבר הסנהדרין מירושלים ליבנה  ומשם נדד בין ישובי היהודים בגליל התחתון, שבהם היו מרכזי לימוד חשובים כגון: אושא, ציפורי, בית שערים, שפרעם ובסוף התיישב הסנהדרין בטבריה.

חודש אב נחשב למועד אמצע הקיץ  על פי החלוקה התלמודית, שחילקה ארבע עונות לשלושה חודשים שווים. תקופת תמוז אב ואלול, תקופת תשרי חשוון וכסלו, תקופת טבת שבט ואדר ותקופת ניסן אייר וסיוון. האגדה מספרת שמזל חודש אב הוא אריה, כי רק לו יש את העוצמה והכוח להתאושש , להתגבר ולצאת מחוזק מהצרות והחורבן של אב. הקבלה מתייחסת לחודש אב כחודש של חוכמה, כי החורבן והצער הביאו למנוף של עלייה רוחנית, דעת ותבונה וגם שפע, אופטימיות ושמחה.