הכול מתחיל ביובש של שלהי הקיץ, פתאום פורחים בלבן "חבצלת החוף" בחולות חוף הים "חצב מצוי" בכול חלקי הארץ. צמחי הבצל אינם זקוקים לגשם כדי לפרוח כי יש להם חומרי מזון שמורים בתוך הבצל מהשנה שעברה. לאחר הגשם הם מוציאים עלים ירוקים גדולים שתפקידם לייצר מזון בתהליך הפוטוסינתזה ולאגור את חלקו בבצל עד לפריחה של סוף הקיץ המסיימת את עונת הגידול הקודמת. בסוף האביב מתייבשים העלים ונובלים ויצמחו עלים חדשים רק עם רדת גשמי הסתיו. באותו הזמן הבצל ממשיך לחיות ולתפקד באדמה. כאשר היום מתקצר ושעות האור פוחתות, הוא מוציא פרחים בחום וביובש של סוף אלול ותשרי. זה הזמן שאין לו מתחרים על החרקים העטים על פרחיו ומאביקים אותם.

לאחר הגשם הראשון של הסתיו, קמה לתחייה קבוצה נוספת של גיאופיטים הנקראים "בני היורה" הזקוקים למנת גשם טובה על מנת להוציא את פרחיהם מעל פני האדמה. לקבוצה שייכים בן חצב סתווני, כדן מצוי, סתוונית היורה, כתמה עבת שורשים ועוד. עם התעצם הגשמים של החורף, מתחילה קבוצה נוספת של גיאופיטים להוציא עלים ירוקים מעל לאדמה בניגוד לגיאופיטים האחרים שהוציאו קודם פרחים ואחר כך עלים.לקבוצה זו שייכים נרקיסים, רקפות וכלניות הזקוקים לכמות נכבדה של מזון אורגני הנוצר בעלים כדי להוציא את הפרחים מעל לפני הקרקע. בראשית האביב פורחים אירוסים, צבעונים, נוריות, סחלבים ועוד. כדי לזהות את פרחי הגיאופיטים של הסתיו החורף והאביב, אפשר להתבונן בכמה סימנים מזהים האופייניים לפרחיהם ולמבנה המורפולוגי של חלקיהם. אצל סתוונית היורה למשל, יוצאים קודם הפרחים בסתיו ואחר כך יוצאים העלים.

הצמיחה של השנה ניזונה ממאגר המזון של הפקעת החד שנתית מהשנה הקודמת. העלים של השנה יוצרים מזון ואוגרים אותו בפקעת חדשה שתפתח שורשים וגבעולים. הפרחים יופיעו בודדים (ולא בתפרחת) מעל לאדמה רק בסתיו הבא. הסתוונית שייכת למשפחת השושניים, לפרח יש שישה עלי כותרת, שישה אבקנים ושלושה עמודי עלי. כרכום חורפי שייך למשפחת האירוסיים, יש לו פרחים בודדים בצבע לבן ועלים צרים וארוכים עם פס אורך בהיר. לכרכום יש פקעת חד שנתית הצומחת בצד הפקעת של השנה הקודמת שנובלת. הפרח אנדרוגיני בעל עטיף כותרתי עם שש אונות שוות באורכן (או כמעט שוות). יש לו שלושה אבקנים, שחלה תחתית ועמוד העלי שראשו מפוצל לשישה חלקים. בן חצב סתווני הוא גיאופיט קטן בעל בצל חד שנתי השייך למשפחת השושניים.
לאחר היורה, מוציא הבצל שבאדמה גבעול תפרחת בגובה עד 20 ס"מ בצבע לילך. הוא מוציא את העלים מאוחר יותר במהלך הגשמים, לאחר הופעת התפרחות. הוא נפוץ בשטחי בתה. כדן קטן פרחים ("פעמוני הגשם") הוא גיאופיט קטן בעל בצל השייך למשפחת השושניים. הוא מוציא פרחים כחולים קטנים מיד אחרי היורה. לפרח שישה אבקנים ועלי אחד הנמצאים בין שישה עלי כותרת המחוברים לצינור הדומה לכד קטן ומכאן שמו של הצמח. הבצל יוצר באדמה בצלצלים רבים סביבו, המוציאים פרחים באותו הזמן במושבות צפופות. כתמה עבת שורשים היא צמח עשבוני רב שנתי, בעל ציצת שורשים מעובים אוגרי מזון. מבין שושנת העלים היוצאים בראשית החורף, יוצאים גבעולים חסרי עלים בגובה עד שלושים ס"מ. הוא שייך למשפחת המורכבים ויש לו קרקפות בודדות של פרחים לשוניים צהובים, הנפתחים ביום ונסגרים בלילה. הוא נפוץ בשדות הבתה, בקרחות החורש בהרים ופורח במהלך כל חודשי החורף.

זמזומית מצויה היא גיאופיט בעל בצל רב שנתי, שפרחיו הקטנים ערוכים באשכול על גבעול שאורכו עד 30 ס"מ. אם ממוללים את פרחי הזמזומית ליד האוזן היא "מזמזמת" ומכאן שמה. היא שייכת למשפחת השושניים ופרחיה הכחולים הופכים את צבעם לחום אפור מיד לאחר ההפריה. היא נפוצה בכל הארץ ויש לה קרובה בשם "זמזומית המדבר".חיננית הבתה היא צמח רב שנתי בעל קנה שורש מעובה באדמה ממשפחת המורכבים.יש לה קרקפת שבהיקפה יש פרחים לשוניים לבנים ובמרכזה יש פרחים צינוריים צהובים.

החיננית נקראת כך בגלל יופייה, ופריחתה מתחילה מיד לאחר רדת גשמי היורה של אוקטובר ונמשכת עד חודש מרץ. התפרחות נסגרות בתנאי לחות גבוהים וגם בשעות הלילה.צמחי החיננית נפוצים בשדות הבתה ובחורשים הפתוחים שבהרים, בכל אגן הים התיכון.מצילות מצויצות היא גיאופיט בעל בצל ממשפחת השושניים, עם עלים סרגליים מקופלים המרוכזים בתחתית הגבעול. גובה עמוד התפרחת עד חצי מטר עם תפרחות אשכול הנוטות כלפי מטה. צבע הפרחים שבראש התפרחת, סגול וצבע הפרחים שבתחתית התפרחת ירוק אפור או חום. הצמחים נפוצים בשדות הפתוחים ופריחתם נמשכת בחודשי מרץ ואפריל
נץ החלב הוא צמח בצל ממשפחת השושניים, שפרחיו לבנים עם פס ירוק בגב עלי הכותרת.העלים מופיעים ראשונים ואחר כך יוצאים הפרחים שפריחתם נמשכת מפברואר עד אפריל.נץ החלב ההררי נפוץ בשטחי בתה וחורשים פתוחים ויש עוד מינים אחרים של נץ החלב.שום משולש הוא צמח בצל הניכר בעמוד התפרחת הנראה משולש בחתך רוחב. יש לו עלים שטוחים, שישה עלי עטיף כותרתי פתוחים לבנים, שישה אבקנים, עמוד עלי ושחלה עלית.הוא פורח מינואר עד אפריל בבתה, בחורש ובמקומות מוצלים,מהשפלה על לכרמל והצפון.

רקפת מצויה שייכת למשפחת הרקפתיים ויש לה פקעת רב שנתית רעילה. הרקפת גדלה בצל עצים ושיחים בחורשים ובמצוקים שבהרים ופורחת מחודש נובמבר עד אפריל.

נרקיס מצוי ממשפחת הנרקיסיים, בעל בצל רב שנתי. עליו רחבים וארוכים והם מופיעים לפני יציאת הפריחה הנמשכת מנובמבר עד פברואר. הוא גדל באדמות ביצה, במקומות לחים וגם בין סלעים. מקור השם באגדה יוונית על עלם בשם נרקיסוס שהתאהב בדמות של עצמו שהשתקפה במי האגם והאלים הפכו אותו לפרח הגדל בתוך ביצה
כלנית מצויה שייכת למשפחת הנוריתיים, יש לה פקעת רב שנתית באדמה המתמלאת בכול שנה בחלקה העליון ונמשכת כלפי מטה על ידי שורשים מתכווצים. מרבדי כלניות מופיעים בצבעים של אדום, לבן, סגול וורוד ולילך. לפרח אין עלי גביע, אולם במרחק מה מבסיס הפרח (הנישא על גבעול ארוך) יש מעטפת של שלושה עלים גזורים. הפרחים נפתחים בשעות הבוקר ונסגרים בשעות הלילה. העלים מופיעים לפני הפריחה הנמשכת מינואר עד מרץ. הכלניות נפוצות כמעט בכול אזורי הארץ וגדלות בשדות מרעה לבקר, בשדות בור, בבתות ובמחשופים בחורש. נורית אסיה היא צמח בעל גבעול תת קרקעי קצר רב שנתי, שממנו יוצאים שורשים אוגרי מזון. אפשר להבחין בשלושה דורות של שורשים: השורשים של השנה שעברה שהתרוקנו מחומרי המזון, התייבשו וסיימו את חייהם, השורשים המעובים של השנה והשורשים הצעירים שילכו ויתפתחו במהלך שנת הגידול הנוכחית. שלוחות הגבעול התת- קרקעי המתנתקות מצמח האם, יצמיחו נוריות חדשות. הפרחים האדומים נישאים על גבעולים ארוכים ופריחתם נמשכת מפברואר עד מאי.

לפרח הנורית יש עלי גביע ועלי כותרת בניגוד לפרח הכלנית חסר עלי הגביע.

אירוס ארץ ישראלי ממשפחת האירוסים, נקרא על שם איריס – אלילת הקשת בענן מהמיתולוגיה היוונית. זהו גיאופיט נמוך בעל בצל חד שנתי שעליו צרים. הוא פורח מינואר עד מרץ ויש לו אירוסים קרובים בכול הארץ בעלי פרחים גדולים וצבעוניים כגון: אירוס נצרתי הגדל בהרי נצרת, בעמק יזרעאל ובגליל, אירוס הגלבוע נפוץ על הר הגלבוע, אירוס הארגמן הגדל בקרקעות חול- חמרה באזור החוף, השרון והשפלה. אירוס הדור הגדל בשולי החורש בצפון הארץ. אירוס מצוי מכונה "אירוס אחר הצהריים" כי כול אחד מפרחיו נפתח בתורו בצהריים ונובל בערב. הוא נפוץ בבתות בצפון ובבתי גידול פתוחים גם בנגב.צבעוני ההרים ממשפחת השושניים הוא גיאופיט בעל בצל חד שנתי. בראשית האביב מופיעים העלים ואחריהם עולה גבעול בגובה של שלושים עד ארבעים ס"מ ובקצהו ברח אדום יחיד. בבסיס עלי העטיף האדומים יש כתם שחור והפריחה נמשכת במרץ ובאפריל.