(Coccinella septempunctata)
החיפושית הנקראת מושית השבע נפוצה בכל הארץ בעיקר בתקופת האביב. השלב הראשון של חייה (ביצה, זחל וגולם) נמשך עד שלושה שבועות, ובשלב הבוגר היא חייה בין שנתיים לשלוש שנים. בראשית האביב מטילה נקבת המושית מאות ביצים בתוך מושבה של כנימות התוקפות את העלים. כעבור ארבעה ימים יוצאים מהביצים זחלים זעירים הניזונים במשך שלושה שבועות מהכנימות, ואז הם מתגלמים כשהם דבוקים לעלים או לעצמים אחרים. כעבור שבוע ימים יוצאת מושית השבע (שלב הבוגר) מהגולם. ביום הראשון לחייה היא חסרת נקודות על הגב, מהיום השני יש לה שבע נקודות מודגשות וככל שהיא מתבגרת הכתמים האלה הולכים ודוהים.
החיפושית אוהבת לאכול כנימות עלים וצוברת שומן בגופה המשמש לה כחומר מזון לאורך תרדמת החורף. בקיץ החם, עפות המושיות אל ההרים, שם יותר נעים וקריר, ומבלות ביחד בקבוצות גדולות. בחורף הן נכנסות להיברנציה (תרדמת החורף), ובראשית האביב הן חוזרות לעמקים ולשדות שבמישורים הנמוכים והחמימים. המושית לא תעוף כאשר הטמפרטורה באוויר יורדת מתחת לחמש עשרה מעלות צלזיוס. לזכר יש גוף קצת יותר קטן מזה של הנקבה.
האיכרים בימי הביניים חשבו שיש רק נקבה המטילה ביצים ולכן קראו לה בשם Ladybug או "קוקסינלה" בעלת שבע נקודות. הם אהבו מאוד את החיפושית הקטנה שטרפה את הכנימות שפגעו ביבוליהם. קיימים בטבע קרוב ל 5000 מינים של מושיות, שחלקן ללא נקודות על הגב ולחלקן יש כעשרים וארבע נקודות. מושית נקבה יכולה להטיל עד 1000 ביצים במהלך חייה ובזמן התעופה היא מניעה את כנפיה במהירות של 85 פעמים בשנייה. כדי להתגונן מפני אויביה היא מפיצה חומר בעל ריח רע וטעם מר הדוחים את תוקפיה. יש לה עוד שיטת הישרדות: היא מתהפכת על הגב, מיישרת את רגליה, לא זזה, מפיצה ריח של חרק רקוב וכך היא מתחזה למתה וניצלת מטורפים.
אצל בעלי חיים בטבע יש צבעי אזהרה כגון אדום, צהוב ושחור וגם על גבה של מושית השבע יש צבעי אזהרה. היא אינה מסוכנת או רעילה ונטרפת על ידי כמה בעלי חיים כגון, עורבים, סנוניות, סיסים, שפיריות, צרעות, דו חיים שונים ועוד. אורכה רק כחמישה מ"מ, והיא מסוגלת לאכול כחמישים כנימות ביום ובכך לעזור לחקלאים במלחמה ביולוגית נגד מזיקים, בגידולי השדה ובמטעים. מושית השבע חייה למעשה בין הצמחים היכן שיש כנימות ואין לה מקום גידול משלה.
למושית השבע יש שבע נקודות על הגב וכך מבדילים בינה לבין מושיות אחרות שלהן יש מספר שונה של נקודות. במחושים שעל ראשה מרוכזים חוש הריח והטעם, וגם על רגליה יש אברי חישה. היום מגדלים את החיפושיות האלה במעבדות בצורה מסחרית ומפזרים אותן בין גידולי המטעים וגידולי השדה כדי להשמיד את כנימות העלים. מלחמה ביולוגית מסוג זה, תקטין מאוד את השימוש בריסוסים כימיים ובחומרים רעילים אחרים, המרעילים את היבולים, את האדם ואת חיות הבר. הריסוסים הכימיים גם מפרים את האיזונים העדינים הקיימים במארגים הטבעיים, שבין החי הצומח והדומם.