אנשים שגרים סמוך לשטחי הטבע הפתוחים, רואים בעונה זו של אביב, צבים מטיילים אצלם בגינה. צב היבשה המצוי, נפוץ מאוד בהרבה אזורים בארץ. הוא שייך למחלקת הזוחלים וניזון מצמחים. בראשית האביב, מתחילה עונת החיזור של הזכרים אחר הנקבות הגדולות מהם. הזכר נוגח בשריונה של הנקבה על מנת שתשים לב אליו ותסכים להיות מופרת על ידו. תהליך החיזור עשוי להמשך הרבה זמן עד שהצבה מרגישה שזה הזכר המתאים לה ביותר ואז היא נענית לחיזוריו ומתחברת איתו.
הנקבה מטילה עד שש ביצים בתוך גומה מכוסה באדמה, הבוקעות כעבור כחודש ימים. הצבים הקטנים בוקעים מהביצים עם שריון גרמי, המאפשר הגנה טובה לגופם. במעטה השריון של הצב, יש שישה פתחים, לארבע הרגליים, לראש, ולזנב. איך יודעים את גילו של הצב? כדי לדעת את הגיל, צריך לספור את מספר הטבעות המופיעות על גבי מגני השריון ולא לספור את מספר הלוחיות שעל השריון.
איך מבחינים בין זכר לנקבה? הנקבה גדולה יותר מהזכר ויש לה שריון בטן שטוח, לעומתה שריון הבטן הקעור אצל הזכר. צב מותקף מתכנס מיד בתוך שריונו וכך הוא מגן על גופו, אולם מספר עופות דורסים מצאו דרך מקורית כדי לפצח את שריונו ולהגיע אל בשרו. הם אוחזים את הצב בטפרים שברגליים, עפים איתו לגובה ומפילים אותו על סלעים. הצב פעיל בעונת האביב, הקיץ והסתיו ונכנס לתרדמת החורף בתוך גומה שהוא חופר באדמה (בין סלעים או בסבך שיחים).
הצב מסוגל להתקיים ללא מזון במשך חודשים אחדים, תנועותיו איטיות, אולם הוא יכול להגיע רחוק. אפשר לגדל צב (שמוצאים בשדה) בפינה מגודרת בחצר הבית, נותנים לו לאכול ירקות ולחם, הוא נוח לגידול, שקט, אינו נושך, ציפורניו (טפריו) אינם חדים, מסתפק במועט ותמיד אפשר להחזירו לסביבתו הטבעית בפאתי היישוב. בכל מקרה רצוי להחזיק צבים שמוצאים בטבע רק לזמן קצר, ליהנות מהם ולהחזירם לסביבתם. צב היבשה המצוי, חי עד שבעים שנה ולמעשה הוא יכול ללוות את האדם כמעט לאורך כל חייו (חי יותר שנים מכל חיות המחמד האחרות). יש צבים באיי גלפגוס שהגיעו לגיל 200 , משקלם 350 ק"ג ואורכם כמעט מטר וחצי. צבי היבשה שהם זוחלים קרובי משפחה של הדינוזאורים, מתקיימים בכדור הארץ למעלה ממאתיים מיליון שנה, אולם בתקופה האחרונה אוכלוסייתם הולכת ופוחתת בגלל האדם.